במגילת רות מסופר על מחלון וכליון שנשאו נשים מואביות, ומביא מרן שר התורה פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('משנת הגורן'-'הדרמה של מגילת רות') את דברי חז"ל שהם לא גיירו את נשיהם המואביות. והקשה מדוע לא התגיירו? ותירץ שזה קשור להבדל שבין א"י לחו"ל בעניין קבלת הגרים, שבא"י יש יחס חיובי לגרים (כשיטתו בהלכה, כמו שפסק גם ב'משנת המדינה' וב'תרומת הגורן'). והנה הגמ' בב"ב מביאה: 'כתיב (רות א, ב) "מחלון וכליון" וכתיב (דברי הימים א ד, כב) "יואש ושרף". רב ושמואל, חד אמר: מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש? יואש שנתיאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום. וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון שעשו גופן חולין, וכליון שנתחייבו כליה למקום' (ב"ב צא,ב). וכן מובא ברות רבה: '"יואש" שנתייאשו מארץ ישראל, "ושרף" ששרפו את התורה. ר' מנחמא בשם ר' אחא: וכי שרפו? אלא ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאלו שרפה. "אשר בעלו למואב" שנשאו נשים מואביות ושהניחו ישראל ונסתפחו בשדי מואב' (ב,ד). ניראה ש"יואש" ע"ש שהתייאשו מהגאולה, שזהו שהתייאשו מא"י, כי הגאולה קשורה מהותית בא"י (כמו 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו' [סנהדרין צח,א] והרי אצלם היה רעב). וזהו שעשו גופן חולין, שבא"י מדובקים בשכינה ובקדושה, ובחו"ל החולין מגשם מאוד את האדם. ולכן נתחייבו כליה-שריפה, בשל קשרם לחו"ל, שדווקא בא"י שמדובקים לקדושה ראוי להאריך ימים: 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו' (ברכות ח,א) מימלא יוצא שבא"י שמדובקים בשכינה (ולכן הביה"כ שבחו"ל קצת דומה לו, ולכן גם על ידו מאריכים ימים) ומאריכים ימים. מימלא לכן הם שיצאו לחו"ל התחייבו כליה, היפך מאריכות הימים של א"י. וזהו 'וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר (רות א, יט) "ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי", מאי "הזאת נעמי"? א"ר יצחק: אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה?' (ב"ב צא,א). ונידרש כאן שכל מהמבטל דבר אחד מהתורה כאילו שרפה, למה דווקא כאן נידרש זאת?- אלא שא"י שקולה ככל המצוות 'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה' (ספרי "ראה" פסקה פ), ולכן כאן נאמר שכאילו 'ששרפו את התורה', וכל המצוות קשורות זו בזו, ולכן כמו במצוות א"י כך גם בשאר המצוות, כל המבטל דבר אחד כאילו שרף את כל התורה. ולכן התחייבו כליה-כשריפה. ובעקבות ירידתם לחו"ל שהתחברו לחולין, לכן התדרדרו כהמשכו לקחת נשים נוכריות, שזהו '"אשר בעלו למואב" שנשאו נשים מואביות, ושהניחו ישראל ונסתפחו בשדי מואב', ששניהם קשורים זה בזה. וע"פ דברי מרן הגאון מובן, שממש קשורים זה בזה, כיון שאילו היו בא"י היו מתגיירים. והנה נאמר במדרש: '"וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת" תני בשם ר' מאיר: לא גיירום, ולא הטבילו אותם, ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם "עמוני" ולא עמונית "מואבי" ולא מואבית' (רות רבה ב,ט). מזה שר"מ מביא שלא התחדשה ההלכה של עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, שאילו היתה מתחדשת 'לא היו נענשים עליהם', ניראה שבא בדבריו לרמוז מדוע לא גיירו אותם. שהרי גם אילו היתה ההלכה מתחדשת של עמוני ולא עמונית וכו', הרי הם היו נוכריות, אז בכ"א היו נענשים עליהן (וכן היו נענשים גם על ירידתם לחו"ל)?- לכן ניראה שבכוונה הביא בהקשר לזה את עניין העונש, לומר שזהו הסיבה מדוע לא גיירו אותן, שזה משום שעדיין לא התחדשה ההלכה של עמוני ולא עמונית, ומימלא לא יכלו לגיירן כדי שיתחתנו איתן, שיתגיירו כדי לחיות בחטא, ויוצא שלא קיבלו על עצמן תרי"ג מצוות כראוי (וראה בשונה מכך ב'תרומת הגורן' ב', סימן מד. אלא שכאן לא יכלו כלל לינשא לישראל ולכן אולי דינם שונה, שלא היו מתגיירות אלא רק ע"מ לינשא להם. או שהם החמירו על עצמם שלא לגייר עד שיתגלה דינם כדי שלא לפרוץ פירצה בישראל. ועוד כאן גם לאחר הגיור יחיו באיסור, שלא כשם שיש דעות שלא יעברו על איסור). לכן לא גיירו אותם מחלון וכליון עד שיחזרו לא"י ויעלו לסנהדרין ויבואו לקבוע ולחדש דין עמוני ולא עמונית. יוצא שהמצאותם בחו"ל ולקיחת רות וערפה באיסור, קשורים זה בזה. ואולי אפילו אפשר יותר מזה, שמחלון וכליון גיירום ע"מ שבי"ד יחדש עמוני ולא עמונית, וכיון שכרגע עדיין לא ניקבע, לא היה להם לקחתם לנשים, ולכן נענשו על כך מיתה בחיבור החובה על עזיבתם את א"י, ומה שאמר ר"מ שלא גיירו והטבילו, הכוונה שלא נחשב טבילה וגיור לגמרי.