י"ג בסיוון ה'תר"ם – כ"ד באלול ה'תשי"ג

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל נולד בירושלים בי"ג סיון ה'תר"ם (1880) לרב יוסף רפאל עוזיאל נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית בירושלים. הרב עלה במעלות התורה למד אצל הרב יחיא צארום אב"ד התימנים בירושלים, תלמוד תורה 'דורש ציון' וישיבת 'תפארת ירושלים'.

הרב ניהל את משפחתו בגיל צעיר, כבר בגיל י"ג נשא אשה, ובגיל י"ד אחר שנפטר אביו נהג לשלב את הלימוד עם הפרנסה. בצל עול הפרנסה גם שימש את הרב יעקב שאול אלישר בעל ה'ישא ברכה' וכן למד מהספר של הרב יהודה אלקלעי וכך גדלה אהבתו לציונות. בגיל עשרים התמנה הרב כרב בישיבת תפארת ירושלים, וכן הקים תלמוד תורה "מחזיקי הדת".

אנשי יפו השתדלו למנות להם רב ראשי ספרדי שמוכר על ידי השלטונות שיכהן לצדו של הרב קוק, אשר יוכל לבוא בקשרים עם השלטון העותמני, וכך בתמיכת הרב קוק הוכתר הרב עוזיאל כחכם באשי של העיר יפו כשהוא בן 31. הרב תרם את מלא מירצו וזמנו לתורה והחינוך בעיר וכך ייסד תלמודי תורה והוקמו שכונות חדשות. עשר שנים יותר מאוחר שימש הרב כרבה של סלוניקי גם שם חיזק את לימוד התורה ופתח תלמודי תורה ובתי ספר ברוח היהדות, ואף עודד את היהודים לעלות לארץ ישראל. שנתיים יותר מאוחר נתמנה הרב להיות כרבה הספרדי הראשי של העיר תל אביב - יפו שם כיהן משך 16 שנה, ובתקופה זו החל להוציא את חיבוריו התורניים "משפטי עוזיאל" וכו'. הרב עוזיאל החליף את הראשון לציון "יעקב מאיר" במשרתו לאחר שנחלש ולאחר פטירתו מונה להיות הראשון לציון בשנת תרצ"ט (1939), וכך לימים היה לראשון לציון הראשון של מדינת ישראל לאחר הקמתה לצד הרב הרצוג.

הרב עוזיאל דאג כל ימיו לשלום עם ישראל ובכל מקום היה חותם "והאמת והשלום אהבו", ביקש להיקבר בהר המנוחות, ועל שמו נקרא הישוב "בית עוזיאל". זכה לכתוב ספרים הרבה, ולהעמיד תלמידים הרבה וביניהם: הרב דוד חיים הלוי, הרב אברהם שלם, הרב דוד שלוש, ר' עזרא ברנע וכו'.

מסופר כי ביום שנבחר להיות רב ראשי, עלה הרב והתפלל בכותל המערבי וכך אמר: "ה' אלהי ישראל, נתנו את לבנו למקדשך החרב, ואנו מתפללים להתגשמותו של החזון: "והיה באחרית הימים". והנה ביום הזה שבחרת בי לשרת את עמך הגדול בארץ הקודש, מתפלל אני עבדך, לפני שריד בית המקדש: שמע נא, ה' אלהי, את תפילתי כשם ששמעת את תפילת שלמה בשעתו: קרב פזורינו וחזק את לבנו לעבדך, ושמך יתקדש. סלח נא לפשעינו וברך את ארצנו בשלום ויקויים בנו: וישבתם לבטח בארץ ואין מחריד".

כך גם בצוואתו כתב: " ...שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה, והאמת והשלום אהבו... הסירו כל גורמי הפירוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו, והעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות בתוכנו, והיה מחננו טהור ומקודש... והנני אחיכם הנפרד מכם לחיי עולם הבא, בברכת שלום וגאולת עולם - בתקומת כיסא מלכות בית דוד ובניין מקדש ה' בעיר הקודש בירושלים".

נפטר בכ"ד אלול התשי"ג (1953) כשהוא בן 73 ונקבר בהר המנוחות בירושלים, ת.נ.צ.ב.ה.