י"א בשבט ה'תקצ"ט – כ"ד באלול ה'תרצ"ג

כ"ד אלול, שחל השנה ביום שלישי מציין שמונים ושלש שנים להסתלקותו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, המכונה ה"חפץ חיים" על שם ספר הלכות לשון הרע שחיבר. החפץ חיים נולד ברוסיה בשנת התקצ"ח, וכבר מגיל צעיר נחשב כעילוי בתורה. מגיל עשר התחיל ללמוד בישיבה בוילנא עד נישואיו בגיל שבע עשרה, לאחר מכן חזר לראדין ושם חי רוב שנותיו. ה"חפץ חיים" הקדיש את כל חייו למען לימוד התורה והוראתה, הוא עצמו התפרנס מחנות מכולת קטנה שניהלה אשתו, או ממכירת ספריו שנדפסו במשך ימיו, הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות רישמית. עם זאת, ר' ישראל מאיר, דאג להעביר שיעורי תורה ודרשות לפשוטי העם. בגיל שלושים ואחת הקים ישיבה בראדין שם עמד בראשה עד יום מותו, והיא הפכה לאחת מהישיבות הגדולות בליטא. 

בישיבתו חינך למעשי צדקה וחסד, עבודה על המידות, שמירת הלשון ועוד. ספרו הראשון שהוציא, היה בגיל שלושים וחמש, הוא ספר "החפץ חיים", המדבר בהלכות לשון הרע, ונקרא כך על שם הפסוק: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע...". ר' ישראל מאיר כתב גם ספרים בהלכה, והנודע שבהם הוא הספר "משנה ברורה" על שלחן ערוך אורח חיים, שאת חלקו הראשון הוציא בהיותו בן ארבעים ושש, ובכך הקנה לעצמו מעמד של פוסק חשוב.

ר' ישראל מאיר עמד בפרץ כנגד חילול השבת, ולכן דאג לבקש ממקומות עבודה לשחרר את היהודים מעבודה ביום השבת, חיזק את הכשרות במחנות הצבא הפולני, חיזק את 'בדק הבית' בשמירה על טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל ועוד.

הרב ישראל מאיר, חיבב מאד את ארץ ישראל, ולכן ניסה כמה פעמים לעלות לארץ ישראל: במכתב משנת תרפ"ז בהיותו בן שמונים ותשע, הוא מספר כי ניסה לעלות לארץ, אלא שאז בדיוק חלתה אשתו, והוצרך לשהות עמה, ובאזהרת הרופאים נמנע מלטלטל אותה בדרכים ובכך לא עלה בידו לעלות לארץ. עם זאת, פעל רבות לעליית יהודים לארץ ישראל. מסופר עליו שלאחר שסיפרו לו על אודות השמחה שפשטה בבתי ישראל בגלל הצהרת בלפור, פרץ החפץ חיים בבכי, ואמר: הקב"ה הבטיח לנו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", זהו שטר של הקב"ה שיפרע אותו בזמנו. ואנשים באים ומודים על חלק קטן שבשטר של הקב"ה ומסתפקים במועט, ליותר הם לא מחכים...

צפייתו לישועה היא מהמפורסמות, ולכן חיבר ספרים העוסקים בעבודת המקדש והקרבנות כדוגמת "ליקוטי הלכות". במאמר שכתב על ענייני הקודש והמקדש, ובמיוחד במאמר הנקרא 'צפית לישועה', הוכיח את עם ישראל ובמיוחד את הכהנים לזרזם ללמוד את תורת העבודה והקרבנות, וכך כתב באגרתו: "כי הרי אנו מתפללים אל ה' שישלח לנו משיח צדקנו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו, ולזה נחוצים לנו כהנים שידעו דיני הקרבנות, ובלא כהנים אין לנו תועלת בבנין המקדש... ועל כן אחי עלינו להכין את עצמנו בכל מאי דאפשר בידיעת הקודש והמקדש, ובפרט הכהנים והלוים... וגם הישראלים הת"ח צריכים לדעת דיני הקרבנות כדי שיהיה לכהנים ממי לשאול..." הרב החפץ בחיים, זכה לאריכות ימים ונפטר קרוב לגיל תשעים ושש בשנת תרצ"ג (1933). ת.נ.צ.ב.ה.