על סדום נאמר: "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ... וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" (בראשית יג י-יג)

מהפסוק אנו לומדים שככר הירדן, סדום, היתה באזור הדלתה של הירדן הנשפך לים המלח, והארץ היתה פוריה כמו הדלתה של הנילוס בארץ מצרים.

האות 'ו',שמחברת את שני חלקי המשפט, היא במשמעות: לכן, בגלל זה, כתוצאה מכך. האות הזאת מראה שהאנשים היו רשעים בגלל שהארץ היתה טובה. כלומר, המקום היה מקום נפלא כגן אלוהים (גן עדן?), ולכן אנשי המקום היו רשעים.

כולנו יודעים איך חז"ל תארו את רשעת אנשי סדום, אבל אין הסבר מדוע הם היו רשעים.

ראינו שפרעה גרש את אברם ממצרים כי שרי הביאה מחלות על ארצו (בראשית יב יז), וראינו שמלך גרר נהג לסתום בארות של זרים (בראשית כו טו). ניתן להסיק שגם בתקופה ההיא אנשים נהגו לשמור על אדמתם מפני פולשים. כאשר המלאכים באו לוודא את רשעת העיר, אנשי העיר לא התקיפו אותם. כאשר הם אכלו לא התקיפו אותם. רק לפני שהם הלכו לישון, אז אנשי העיר התקיפו (בראשית יט ד).

ניתן להבין את החוק של סדום: לזרים מותר לבוא ולסחור בעיר, אבל אסור להם לישון ולהתנחל בעיר. עברינים נענשו בצורה חמורה ביותר כדי שכל הזרים ידעו ולא יעברו על החוק. חוקים האוסרים על הגירה בלתי חוקית קיימים בהרבה מדינות. כמו כן הרבה ערים אוסרות על שהייה בלילה או לינה בגנים ציבוריים. קיום החוק הזה לא היה יוצא מהכלל, אלא שאנשי סדום הפעילו עונשים איומים.

אלוהים הבין שהארץ הפורחת הזאת היא הגורם לרשע. אלוהים רצה להפוך את האדמה ולהרוס את גן אדוני. אלוהים הבין שהריגת האנשים לא תפתור את הבעיה, כי אנשים חדשים יבאו והם יהפכו לרשעים מחדש. המלאכים הסבירו ללוט שאלוהים ישחית את העיר והאיצו בו להזהיר את חתניו (בראשית יט יג). לוט הודיע לחתנים, והם היו יכולים לספר למשפחתם וכך הלאה עד שכל אנשי סדום היו בורחים. לאלוהים לא הפריע שכל האנשים יברחו. האנשים שיברחו יהיו בעצמם עניים וחסרי אדמה והם יצטרכו לבקש רחמים בערים אחרות.

אלוהים הזהיר את העיר מספר פעמים:
1 כאשר הם היו תחת שלטון של כדרלעומר 12 שנים, בתקווה שהוא יחוקק חוקים אנושיים והם ילמדו.
2 כאשר הם נפלו בשבי ואיבדו את אדמתם, ואף אחד לא בא לעזרתם, מלבד אברם שהציל אותם.
3 כאשר אברם העליב אותם על רשעתם ולא היה מוכן אפילו לקבל מהם ברכה או תודה.
ובכל זאת הם המשיכו לפגוע בזרים כפי שהם פעלו נגד המלאכים. וכדי שאנשי סדום ולוט לא יביאו מתנות לכבוד לידתו של יצחק או גמילתו, ואברהם ישבור את שבועתו, אלוהים היה חייב להשחית אותם עכשו.