בס"ד                                                   ערש"ק                                                  ט"ו  באב   תשע"ו

                              ליקוטי אור - בפרשה - ואתחנן

  " וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר   "(ג, כג)

משה רבינו ע"ה, רבן של כל הנביאים, המנהיג שהוציא את עם ישראל ממצרים, הוריד לנו את התורה

הקדושה, הפיל תחינה לפני ה' יתברך ואף מסר נפשו בעדם בעת שהכעיסו העם את המקום, ועל ידי

כך הצילם מכליה. שירת את עם ישראל ארבעים שנה במדבר בנאמנות בלתי פוסקת, כמו שהתורה

מעידה עליו: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז:). זאת ועוד, שאפילו שידע שמיתתו

תלויה במלחמת סיחון ועוג, לא התעכב אלא מיד יצא למלחמה כנגדם ונצחם, כי ראה תמיד לנגד עינו

את טובת העם מעל טובתו האישית, כראוי למנהיג אמת שמנהיג את הדור.

והנה, הגיע העת להיכנס לארץ הקודש, ומשה חשב בדעתו שלאחר שכבש את ארץ סיחון ועוג, שמא

הותר הנדר (ספרי). שכן, בעבור שהוכיח אותם באומרו להם (במדבר כ): "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", נשבע הקדוש

ברוך הוא שמשה לא יכניס את הקהל הזה לארץ ישראל, כי לא קידש את השם בפני העם. אך אף על

פי כן, החל להתפלל בכל כוחו לה' יתברך, לביטול הגזירה שנגזרה עליו שלא לעבור את הירדן. וידוע

שעשרה לשונות נקראת תפילה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול

ותחנונים, ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים (ספרי).  וכדאי מאוד לעיין במדרש תנחומא (סימן ו.)

בדו שיח, המרגש עד דמעות, בין משה לה' יתברך, כיצד משה מתחנן לפני ה' שייתן לו להיכנס לארץ,

ומזה תבין, את גודל אהבתו לארץ ישראל, ומסירות נפשו בעבור ישראל.

וזה שפירש רש"י ז"ל: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. וצריך להבין מה פירוש מתנת חינם?

ולביאור הדבר נקדים הפסוק (איוב מא): "מי הקדימני ואשלם"?. ועל זה דרשו חז"ל (ויק"ר פכ"ז, ב:): מי קילס

(שיבח) לפניי, עד שלא נתתי לו נשמה?! מי מילל לשמי, עד שלא נתתי לו בן זכר?! מי עשה לי מעקה, עד

שלא נתתי לו גג?! מי עשה לי מזוזה, עד שלא נתתי לו בית?! וכו'. ועל פי זה נבין, למה משה רבינו ע"ה

התפלל דווקא בתחנונים לקדוש ברוך הוא ולא בלשון תפילה אחר, כי כך דרכם של צדיקים, שלא לתלות

בזכות מעשיהם הטובים אלא בזכות רחמיו הרבים של מי שאמר והיה העולם, שכן אמרו חז"ל (ברכות לב:):

גדולה תפילה יותר ממעשים טובים.

ובכל זאת, יש לדייק, למה נבחר לשון תחנונים - 'ואתחנן' ולא לשון אחרת שהרי מצינו במקרא דמויות

כדוגמת חנה, פינחס ועוד, שדיברו התפללו, זעקו, צעקו וכו', והקדוש ברוך הוא נענה לתפילתם. ונקדים

המובא בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן (תורה א): דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות

שאנו מבקשים ומתפללים..., כי התורה נקראת (משלי ה): "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חן", שמעלה חן על לומדיה

(ערובין נד:), ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות וכו', ע"ש, עכד"ק. ועל פי זה אפשר להסביר אולי,

בסייעתא דשמיא, למה נכתב דייקא 'ואתחנן' כי מי לנו כמשה רבינו ע"ה שהתורה נקראת על שמו, שנאמר

(מלאכי ג): "זכרו תורת משה עבדי". וזה דייקא שנאמר 'ואתחנן' אותיות 'ואתן חן' רצה לרמוז שבזכות

תורת משה, נתן חן בתפילותיו לפני ה' יתברך, עד שאמר לו (דברים ג, כ"ו): "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד

בַּדָּבָר הַזֶּה", כי נכמרו רחמיו של השם יתברך מתפילותיו של משה שהיו מלאות חן. אומנם הוא לא נכנס

בסוף, אך בזכות תורתו ותפילותיו התרצה הקב"ה והראה לו את הארץ המובטחת, שנאמר (שם, כ"ז): "עלה

ראש הפסגה" וכו'.

ודרשו חז"ל (דב"ר פי"א, י): 'ואתחנן' גימטרייה תקט"ו(=515) תפילות שהתפלל משה. ועוד אמרו חז"ל, שאם

משה היה מתפלל עוד תפילה אחת, היינו תקי"ו(=516), היה הקב"ה נענה לו. ונראה שיש להבין, מה הטעם

שציינו חז"ל את מספר התפילות דווקא במקום שהתפילה לא נענתה כנ"ל. ועוד קשה, למה משה לא הספיק

להתפלל את התפילה האחרונה, אומנם הקב"ה אמר לו: 'רב לך אל תוסף' כנ"ל, שהרי סוף כל סוף מדובר

בתפילה שהייתה שגורה על פיו של משה מידי יום ביומו ככלל, ובפרט בקשתו האישית והרוחנית להיכנס

לארץ הקודש, שאם היה ביכולתו הפיזית להתפלל אותה, מסתמא היא לא הייתה נמנעת, שהרי הפציר עד

עתה, ועכשיו שיש אפשרות שהדין היה מומתק למעלה ויענה לו הוא יימנע. והדבר צריך ביאור.

ונקדים ונסביר, שכל איש ישראלי מחויב ב- ג' תפילות בכל יום כפי שתיקנום האבות הקדושים, אברהם

תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה ויעקב תיקן תפילת ערבית, כנודע. כאשר במועדים ובראשי

חודשים תיווסף תפילת מוסף, וביום הכיפורים תיווסף לד' תפילות הנ"ל תפילת נעילה. ועוד ידוע, שבזמן

שהקב"ה נגלה למשה בסנה הוא ביקש שינהיג את עם ישראל אבל משה סירב, ואמר לו: "שלח נא ביד

תשלח" ועל כך נענש, כמו שדרשו חז"ל: אימתי פרע לו? ר' לוי אמר: כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש

תפלה ותחנונים, שיכנס לארץ ישראל, ובשביעי (היינו בז' באדר בשבת) אמר לו : כי לא תעבור את הירדן הזה

(ילק"ש שמיני, סימן תקכ). מכאן מוכרח לומר שפרע את חובו בסוף ימיו, היינו בז' באדר, וכן על דרך כפי שמובא

במדרש: שהקדוש ברוך הוא ממלא ימיהן של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש (תנחומא ו).  

זאת ועוד, שמובא בזוהר הקדוש (יתרו פ"ח): כי מנחה של שבת היא רעוא דרעוין (רצון הרצונות) אשתכח, שאז

הוא זמן הסתלקות משה רבינו ע"ה, וכך גם מובא בשולחן ערוך (או"ח סימן רצ"ב, ס"ב) דין תפילת מנחה בשבת –

'אומרים צדקתך' (היינו צידוק הדין) ופירש המשנה ברורה (סק"ו): דמתו בו יוסף משה ודוד וכו', ע"ש. אומנם, יש

אומרים שם שמיתתו הייתה בערב שבת, ולא בעת רצון של מנחה, אבל ראיתי יישוב יפה בין הפשט לקבלה,

והוא על פי דבריו של הרמ"ע מפאנו זצ"ל, שמבאר שאין הזוהר חולק, אלא שבערב שבת היה כותב (משה)

ומתמותת (היינו להוסיף ח' פסוקים בספר, וזה לא היה ודאי בשבת, ובעיקר את ב' הפסוקים שמדברים על מותו "ויקבור

אותו", ומכאן ואילך כבר היה ספון ועודנו מחוקק בספרו), ולא נסתלק לגמרי עד יום שבת שעת מנחה. כי לכל אחד

מצדיקי ישראל צלם ודמות עליון, והוא לא נסתלק למשה אדוננו עד יום שבת, וצלם ודמות תחתון שנסתלק

ממנו בערב שבת. ואחרי שכתב י"ג ספרים השכים לפתחו של יהושע, ואין השכמה אלא למחרת בבקר,

וכשנכנסו לאהל מועד הפסיק ביניהם עמוד הענן, כי אין מלכות נוגעת בחברתה, ונתקדש באותה שעה

להתקבל ברצון העליון עִם מה שפשט הצלם ודמות תחתון מערב שבת כאמור, עכת"ד (ועיין במאמר חקור דין,

חלק ב' פי"ג), כי דבריו כקילורין לעיניים.

ועתה עלי באר מהנחל, ויראו עיננו וישמח לבנו, כי יוסף לי ה' אור ברעיוני, לבוא בחשבון חישוב התפילות  

למפרע (לאחורה) מז' באדר, דהיינו יום שבת שהוא זמן נסתלק לגמרי משה רבינו ע"ה בשעת מנחה כאמור.

ואם אפשר ובעיני ה' יכשר, לומר אולי בסייעתא דשמיא על דרך הדרוש, שמכאן צא ובדוק לפי ההסבר של

ג' תפילות ביום, ועוד התפילות של ראשי חודשים, שבתות וימים טובים, כנ"ל, ותגיע לכארבעה ימים לפני

ראש השנה, היינו לזמן המסוגל שתתקבל התשובה על העוונות, ולכן גם נוהגים להתחיל לקום בעוד לילה

ולומר סליחות לכולי עלמא, כמובא בשולחנו הטהור (או"ח, תקפא): בעת זו מתחילים לעמוד באשמורת הלילה

ולומר סליחות עד יום הכיפורים שזה עת רצון גדול. שכן מצינו בקורבנות שטעונים ביקור מִמוּם ד' ימים

קודם ההקרבה, ללמד שבראש השנה יעשה עצמו כאילו מקריב עצמו, ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי

חטאתו, עולות ביחד כמניין 'ואתחנן', היינו תקט"ו תפילות כנ"ל.

ואולי לזה רמזו רבותינו זיכרונם לברכה בציון מספר תפילותיו של משה, ללמדך שהתחיל להתפלל על

ביטול הגזירה שלא להיכנס לארץ הקודש עוד לפני יום הדין, דהיינו עוד לפני ראש השנה, כי הכול הולך

אחרי החיתום של סוף השנה, שהרי בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון (ר"ה פר"א, ב). ופירש

הנשר הגדול הרמב"ם: שמחשבים על בני האדם ודנין עליהם בבריאות וחולאים והמוות והחיים. (ולאחר

שכתבי זאת, ראיתי חשבון נוסף והוא שמאז שכלו מתי מדבר בט"ו באב, החל משה בתפילתו, עד ז' באדר יום פטירתו,

ג' תפילות ביום, מלבד שבתות ויו"ט שאסורים בתחנונים, יחד עולה למניין תקט"ו, עיין פני יהושע, ברכות לב. בכל

אופן יוצא לנו שכבר קיים חשבון כזה, רק החילוק הוא מתי משה התחיל להתפלל על הגזירה).     

וזה שנאמר בפסוק: 'בעת ההיא' רמז לכך שהתחזק ביותר בתפילותיו בעת ההיא, שהיא עת רצון לפני

המלך גדול והנורא הנמצא בשדה. שהרי בידוע, שבתקופה זו המלך יורד מכיסא הדין ויושב על כיסא

הרחמים, וזה הזמן הטוב ביותר לבטל את השבועה כנ"ל. וזה שאמר לו: 'אל תוסף' מלשון 'מוסף', היינו

רצה לרמוז לו אולי, שתפילת מוסף של שבת תהיה תפילתו האחרונה, כי הגיע העת להתקדש באותה

שעה לקראת מסירת נפשו ברצון העליון, כי אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח:), כמו

שכתבנו למעלה, ולכן נראה שגם לא הספיק להתפלל תפילת מנחה של שבת, שהיא עת רצון גדול בשמים,

כי זה כבר חייב להיות זמן הסתלקותו, וגם בשביל להשלים ימיו ושנותיו כנ"ל.

ומכאן יש ללמוד יסוד גדול בתפילה שהיא עיקר עבודת ה', כמו שאמרו חז"ל: איזו היא עבודה שבלב?

הווי אומר זו תפילה (תענית ב:), והוא שצריך להתחזק מאוד מאוד בתפילה יום יום, כמו שאמרו חז"ל: ד'

צריכין חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ וכו' (ברכות לב). והנה לכם עצתו של "אור

החיים" הקדוש זצק"ל, כיצד תתקבל תפילתנו ברצון לפני הקב"ה, הוא כותב בפרשתנו שצריך ד' תנאים

לקבלת התפילה: א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדרך אומרו 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור

הרחמים - אל ה'. ג. זמן התפילה כדרך אומרו 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון'. ד. שתהיה תפילתו מפורשת

ולא תיהיה סובלת פירוש בלתי הגון, עכד"ק.

ולפיכך, מי מאתנו לא צריך לדבר כזה או אחר, אבל חייב לזכור שאין לנו לתלות בתפילותינו שיתקבלו

בזכות מעשינו הטובים, יהיו אשר יהיו, כי הכול שלו! פרנסה זיווג, בריאות, ילדים וכן הלאה והלאה, הכול

מאתו יתברך!. אלא לבקש רק בזכות רחמיו הרבים. ולא פחות חשוב לדעת, שאם התפללנו וטרם נענו,

לא ניפול בדעתנו חס ושלום, אלא נחזור ונתפלל שוב, שנאמר: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך קוה אל ה'"

(תהילים כז(:. כי אנחנו לא יודעים מתי תהיה התפילה האחרונה שבזכותהּ תתקבל תפילותינו ברצון. אכי"ר.

                פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר הכלי זין של איש הישראלי הוא תפילה; וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש, הן מלחמת היצר הרע,

הן שארי מלחמות עם מונעים והחולקים, הכל ע"י תפילה, ומשם כל חִיותו. על כן מי שרוצה לזכות

לקדושת ישראל באמת, צריך להרבות בתפילות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו, כי זה עיקר הכלי זין

לנצח המלחמה (סימן תפילה, אות ב).

                                                        "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                        ולע"נ מור-דודי אהרן (ילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה