ככלל אין הבדל בתוקף החיוב בין ת"ב בזמנו למצב שחל בשבת ונדחה למחרתו. בכל זאת מצינו הקלות מסוימות, כגון כאשר יום המילה חל ביום זה, רשאים בעלי הברית -הורים, מוהל וסנדק, לאכול אחרי מנחה גדולה (ולאחר הברית) כי זהו יו"ט עבורם וכוחו חזק יותר (שו"ע,תקנ"ט,ט). לאור הלכה זו כתבו אחרונים, שאף מעוברות שיש להם "מיחוש קצת" פטורות מלצום (רעק"א בשם ה"שבות יעקב" –בה"ל בסימן קנ"ט) וסבר הגר"ע יוסף שיש ללמוד זאת בק"ו, שבארבעת הצומות הקלים בעלי הברית לא נפטרים מהתענית -ובכל זאת החולים פטורים, כל שכן ת"ב נדחה בו בעלי הברית אינם מתענים (יבי"א,ה,או"ח,מ). וכתבו פוסקי זמננו שכיום רוב הנשים ההרות מוגדרות כבעלות מיחוש, כי בד"כ סובלות מכאב ראש או חולשה יתרה (הגרשז"א ועוד) כך שאין לחייבה להתענות עד סוף היום. אלא אם יכולה תצום עד הבוקר, ולכל המאוחר עד חצות היום (הגרע"י,יחוו"ד,ג,מ) ובהמשך תאכל ותשתה מאכלים פשוטים, ללא הגבלת כמות. דין זה תקף גם לגבי מינקת המרגישה חלשה מידי או חוששת שיתמעט לה החלב (הליכות שלמה עמ' תנא).  

האוכלים בהיתר, לרבות נשים כנ"ל, בכל שעה שעומדים להפסיק את התענית במהלך היום ולאכול יותר משיעור כזית בכדי אכילת פרס כלומר יותר מטעימה בעלמא (הרב נבנצל, ירושלים במועדיה) -יבדילו תחילה על הכוס בברכת המבדיל (ללא הפסוקים המקדימים וללא בשמים) ואם מבדילים בלילה: גם בורא מאורי האש. השאלה היא על איזה כוס יבדיל, שהרי יין מוגבל לכל תשעת הימים, ק"ו בתשעה באב (ועיין תענית ל,ב: (כל האוכל בשר ושותה יין בת"ב עליו הכתוב אומר..."). עדיף אפוא להבדיל על "חמר מדינה כמו בירה או מיץ פירות טבעי, ובעדיפות שניה מיץ ענבים שברכתו בפה"ג. כל זה בחולים וכיו"ב, אולם קטן אינו צריך להבדיל לפני שאוכל, כי אין בכך עניין של חינוך.

נראה שנטילת קלי צום בשבת לפני הצום הינה בעייתית כי זוהי הכנה ניכרת משבת לחול, שלא כסעודה עצמה. מי שהתכשיר נחוץ לו –יקדים לבלעו לפני שבת, או ימיסנו במיץ בעש"ק וישתה זאת בשבת שאז אינו ניכר (אורחות שבת,כ"ב,קפ"ו).