הסברים שונים נתנו חז"ל, לפשר כתיבת ארבעים ושנים המסעות שעברו בני ישראל במדבר. רש"י על פי המדרש, מביא שני הסברים שונים, שיש בהם כדי לרמז על תפקיד 'המסע' לארץ ישראל: הראשון הוא "להודיע חסדיו של מקום, שלמרות שהקב"ה גזר עליהם להיטלטל במדבר, לא נחשוב שכל הארבעים שנה היו נעים ונדים, בלי מנוחה, אלא עם ישראל נסעו במ"ב מסעות, ומתוכם עשרים מסעות במשך שלושים ושמונה שנה". נמצא לפי הסבר זה, שתפקיד ה'מסע' הוא לכפר על עוונותיהם של ישראל, לא בכדי, אמרו חז"ל "גלות מכפרת עוון" (סנהדרין לז,ב). הצורך במניין המסעות הוא להודיע לנו על חסדו של ה' שמיעט לנו במסעות במשך הארבעים שנה.

הסבר שני שמביא רש"י, הוא ב"משל למלך שהיה בנו חולה, והמלך הוליך את הבן למקום רחוק כדי לרפאותו, בדרך חזרה, התחיל המלך למנות את כל המקומות בהם עברו: אמר לו כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך...". לפי הסבר זה, המסע לארץ ישראל, הוא כעין 'תחנה' להתגלות ולמפגש עם ה'. הצורך במניין המסעות, הוא כדי לזכור את המקומות בהם קיבלנו מצוות, או הכעסנו את ה', וכן לזכור ולהמחיש את הניסים שנעשו לאבותינו במדבר, מקום לא טבעי לבני אדם, רחוק מן הישוב, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון" (מורה נבוכים ג,נ).

העתיד כרוך בניסים ונפלאות: המדרש נותן 'טעם לשבח' כתיבת המסעות, ומבאר כי לעתיד לבוא, הקב"ה עתיד לעשות נסים כדרך שעשה כשיצאו ממצרים, כמו שנאמר: "כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות" (פסיקתא זוטרתא מסעי), לפי זה, הצורך במניין המסעות, הוא שנדע כי בדרך לארץ ישראל השלמה ולבנין המקדש, נצטרך לעבור 'מסעות' עם נסים ונפלאות כדרך שעברו אבותינו במדבר.

מאת הרב אבי כהנא

המכון לכהנים – "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש