הנהגות קדושות מרבי משה מינצר זצ"ל מספר תורת אבות (סלונים)

א) נשובה אל ה', ולא לדרשה, רק מה שהגיד לי ליבי שהוא טוב, מוכרח, מועיל וערב.

ב) למעט הדבור בכל יכולתו, ויהיה מועט המחזיק את המרובה, קו ונקי.

ג) שלא יהיה מהנאת עצמו ומעלת עצמו.

ד) שלא להרבות בהקדמות משלים ודמיונות שהם גורמים להרבות בהבל, רק לדבר התוכן לאמיתו.

ה) שמירה משקר שלא ניכר בידי אדם.

ו) לשמור מהפלגת לשון ע"ד גוזמא.

ז) שמירה גדולה מהנצחון, מודה ואינו מודה, רק מודה על האמת כפשוטו.

ח) לא לרמות בנ"א אפילו בדבורו.

ט) להתיישב בדעתו קודם הדבור. אם לומר, מאיזה דרך לומר, ובשעת הדבור, ואחרי הדבור.

י) להרגיל הדבור ע"ד דברי חכמים בנחת נשמעים, ולא ירבה לשון קשות ורוגז אפילו לפנים.

יא) לברוח לדבר מבני אדם וממעשיהם, והוא גורם לנזקים הרבה, וכמובן מרשעים ומעשה רעתם אם

יב) לא ההכרח, כ"א לשבח מעשי הצדיקים שברחו מהכיעור.

יג) להתרחק מדבור בטלה ככל האפשר אע"פ שילעיגו עליו.

יד) לומר דבר של פנימיות התורה לחברו צריך משקל ישר ונכון, למי, מתי, כמה, ואיך.

טו) וכן בדברי חסידות, כשהלב ריק ביותר הן אצלו, הן אצלו חברו השומע, ולא יהיה שר שירים.

טז) על לב רע, שהתורה נמשלה למים, שהצמא שותה למשיבת נפש, משא"כ נפש רויה.