ולכאורה ייפלא, הרי עבודת האדם מוכרח שתהא מסודרת ומיוסדת על פי השכל, כפי הוראות התורה בסדר נכון, ואיך יעבוד עבודתו על פי "גורל" בלא סדר מסודר?

ואם כן, נמצא שעניין הגורל הקובע עבודתו של אדם, אין הכוונה שתהא עבודתו בלא טעם ודעת ובלא סדר, כי ודאי צריך לעבוד את השי"ת על פי שכל וסדר התורה, אלא שמכל מקום ישנו העניין המיוחד שבו צריך להיות "זהיר טפי", ועניין זה אין אדם יודע מדוע שייך במיוחד אליו, כי "אך בגורל יחלק את הארץ" – שחלוקת עבודתו המיוחדת לו היא על פי גורל שלמעלה משכל.

וכיצד ידע האדם מהי העבודה המיוחדת אליו ונוגעת לשורש ופנימיות נשמתו, הנה הבחינה לזה היא, שהיצר הרע מנסה בכל כחו למנעו לעסוק דווקא במצווה זו ונותן בזה העלמות והסתרים רבים. ולכן, כשיראה יהודי אשר בבואו לקיים מצווה מסוימת עומדים לנגדו מניעות ועיכובים יתר על הרגיל, אות היא אשר מצווה ועניין זה שייך אליו במיוחד, ודווקא על כן מעמיד היצר מניעות ועיכובים לנגדו כי עניין זה דווקא ירוממנו ויקרבנו להשי"ת.

ובמילא ברור, אשר בראות האדם את ההתנגדות הגדולה לקיום אותה מצווה, אל לו להיכנע להניח לאותה מצווה ח"ו, כי דווקא אותה מצווה שאין לו שייכות אלי' על פי השכל, היא היא המצווה השייכת אליו במיוחד, שהרי "אך בגורל יחלק את הארץ", שעבודתו המיוחדת של כל יהודי מגיעה דווקא "בגורל" – באופן שאינו מבין כיצד הוא שייך אלי', ושייכותו למצווה היא על פי הגורל שלמעלה מטעם ודעת.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 346 ואילך)

ויש לומר הביאור בזה:

לעתיד לבוא כאשר תבוא גאולה לעולם כולו, ויורגש בעולם הטעם האמיתי לבריאתו, יראו בגלוי איך שכל באי העולם וכל בני שת, אין להם חשיבות בפני עצמם, כי כל מטרת בריאתם היא רק לשמש לישראל, ולעזור להם בקיום התורה והמצוות.

ועל פי זה יש לפרש דברי האבן עזרא, שאין כוונתו ב"הירוס" האומות, שיהרוג הקב"ה את האומות כולם, אלא שלעתיד לבוא יופעל "הירוס" אצל "כל בני שת", כי אז יתגלה לכל שמטרתם של אומות העולם היא רק לשמש לישראל, ובזה "ייהרס" חשיבותם של האומות, ותיאבד מציאותם.

וכמו שאין לעבד חשיבות בפני עצמו, אלא "כל מה שקנה עבד קנה רבו" (ראה קידושין כג, ב ורשב"א שם), כן יהי' אופן מציאות אומות העולם לעתיד לבוא, ש"יהרס" מציאותם העצמאית, ויורגש בגלוי שהם רק משמשים לישראל.