ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לפרשת חוקת

יט,יא: הנוגע במת לכל נפש אדם: איזה מת מטמא? יש"ר: "יהודי או גוי, כי גם מתי גויים מטמאים במגע .... ולא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה שלישי ושביעי". ומה ההבדל בין טומאה מיהודי או מגוי? יש"ר: "אלא שאינם (מתי גוי) מטמאים באוהל כמתי ישראל". למדתי שאפילו מתי ישראל קדושים יותר ממתי גוים, שהרי טומאתם גדולה יותר.

כ,ח: ודברתם אל הסלע: מדוע נענש גם אהרן, והלא משה לבדו הכה בסלע? יש"ר: "מכל זה נלמד שבדברי הציווי 'קח את המטה' יש במשמע שיכה בו, אולם עונש אהרן היה ... כל חטאו לא היה אלא הכעס ('שמעו נא המורים' נאמר מתוך כעס) ... וכעסו סבב שלא פירש דבריו כהוגן ונולד מזה חילול ה' נגד העם". לא ההכאה בסלע מול חובת הדיבור לבד, אלא דיבורם אל העם היה בכעס ומתוך כך לא התקדש שם ה' ברבים, וזהו חילול ה'. ומה חטאו של משה? יש"ר: "'דברתם' – כפי ההבדל בין לשון דיבור ללשון אמירה, שמענו שציווה ה' להרחיב הדיבור ולפרש להם כל העניין ... והם לא עשו כן". לפעמים צריך לומר ולפעמים לדבר. הם צוו 'ודברתם', ואילו בפועל 'ויאמר להם שמעו נא המורים'.

כ,טז: וישלח מלאך: מיהו המלאך? יש"ר: "שליח והוא משה, כי שליח ה' נקרא מלאך". חד וחלק.

כא,ד: ותקצר נפש העם בדרך: מהו הביטוי 'קיצור נפש'? יש"ר: "יש הבדל בין מליצת 'קוצר רוח' למליצת 'קוצר נפש'. והעניין כך, כשתבוא על האדם איזו צרה, דרך משל הרעבון, מיש תקצר נפשו ולא תאבה לסבול, אבל לא בעבור זה תתבלבל דעתו ... אבל אם גם הרוח תקצר מהושיע ולא ימצא במחשבותיו עניין להתנחם בו, אז תתבלבל הדעת ויהיה האדם כיוצא מדעתו ... עכשיו שנאמר 'ותקצר נפש העם' למדנו שלא התבלבלו ברוחם כלל". קוצר רוח – משבר זמני חולף עד להתאוששות.

כא,ה: כי אין לחם ואין מים: וכי לא היה להם לחם (מַן) ומים (באר)? יש"ר: "כוונתם לומר שאין להם מאכל ומשתה כנהוג בארץ נושבת, ... וכל חפצם היה ליכנס לארץ מיד". יש"ר סניגורם של ישראל.

כא,ה: בלחם הקלוקל: מהו 'קלוקל'? יש"ר: "לפי שהוא קל להתעכל קראוהו כן, דרך ביזיון, כאמרם דבר קל הוא ואינו נחשב לכלום". עוד סוג של ביקורת ותלונה.

כב,לד: אל תירא אותו: ממה פחד משה בעניין עוג? יש"ר: "נולד ספק בלבו שמא אין ה' רוצה להשמיד את עוג, מאחר ולא הזכיר לו רק סיחון לבד באמרו 'ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי' (דברים ב,כד), ואולי יהיה לעוג איזה זכות שבעבורו יישר בעיני האלוהים להצילו, ולכן היה מתיירא לתגר בו מלחמה". משה הצדיק והעניו פחד שמא ה' אוהב גם עמים אחרים על חשבון עמו.

שבת שלום, שנזכה לשבת של שיוויון, לא בכעס, שליחות ה', תגבורת הנפש, ונסמוך על שיפוטו של ה', אורן, בן וכו'