בס"ד                                                  ערש"ק                                                       ב'  בתמוז  תשע"ו

                                     ליקוטי אור - בפרשה - חוקת

   " זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה

    אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל   "(יט, ב)

איתא בספר החינוך (מצווה שצז): שנצטוו ישראל לשרוף פרה אדומה כדי שיהיה אפרהּ מוכן למי שיצטרך אליה,

ומטהרת מטומאת מת, וכן צריך שתהיה בת ארבע שנים או בת שלש, ואם הייתה זקנה, כשרה. ועוד שתהא

תמימה באדמימות ואסור שיהיו בה שתי שערות שחורות ושלא יעלה עליה עול, רצה לומר ואפילו אם הניח

עליה אדם את בגדו, פסולה. אולם הקושי העיקרי בהבנה של מצווה זאת הוא שהטהורים העוסקים בה מעת

שריפתה ואילך זולת המזה והמקדש היו נטמאים! ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה, החכם באדם: "אֶחְכָּמָה

וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"(קהלת ז:). ובעת שריפת הפרה היו משליכים ג' מינים: עץ ארז, אזוב (מין צמח שנמצא בתבלין

הזעתר) ושני תולעת (שני גוון של אדום), ופירש רש"י הטעם: ארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם,

סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. ואחר מכן, לוקחים את עפר שריפת

החטאת ונותנים אותו לכלי, אשר בו היו כבר מים חיים ומערבבים אותם, ואלו נקראים 'מֵי נִדָּה', שאותם היו

מזים על הטמאים ביום השלישי וביום השביעי בשביל לטהרם. ויש לדקדק, למה נצרכו ג' מינים הנ"ל לעניין

אפר פרה אדומה, שהרי אלו שייכים למצורע ונגע הבית, ומכאן גם ננסה להבין את דברי רש"י ז"ל: שהגבוה

שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כנ"ל, שהרי לכאורה לא מובן הקשר של חטא הגאווה לטהרת האדם ע"י מצוות

אפר פרה אדומה, כאמור.

ולהבין זאת, נקדים את אשר פירש רש"י: 'זאת חֻקַּת התורה' לפי שהשטן ואומות העולם מונין (מקניטים) את

ישראל לומר: מה המצווה הזאת? ומה טעם יש בה? לפיכך, כתב בה חוקה גזרה היא מלפניי ואין לך רשות

להרהר אחריה. וכבר הקשו המפרשים להבין את הטעם שרש"י הקדוש פירש לנו דייקא כאן, דהיינו במצוות

פרה אדומה 'שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל', שהרי יש עוד מצוות שהם בחינת חוקים שטעמם

אינם מובנים, כמו כלאים, שעיר המשתלח, וכיוצא בזה. ומכאן, נראה שיש משהו שמחבר וגורם שגם השטן

וגם אומות העולם התעוררו לקנטר ולהלעיג על ישראל דייקא במצווה זאת יותר מאשר באחרות כנ"ל. ולא

רק זה אלא גם מנסים לגרום לישראל להרהר אחריה על ידי אונאת דברים, דהיינו מצערים ופוגעים בכבוד

ישראל על ידי דיבורם, באומרם מה הטעם יש בה, כלומר מה התועלת שיכולה לטהר הטמאים, ועל ידי כך

בעצם מכניסים ספק בישראל בקיום המצווה, כאמור.

ודע, כי 'זאת חֻקַּת התורה' היא גזירת התורה, כמו שתרגם אונקלוס על פי שאלת חלום 'דָּא גְּזֵרַת אוֹרַיְתָא',

כמובא בשולחן ערוך (או"ח סימן תק"פ, מ"א ס"ק ט) בדיבור המתחיל: כתב התניא ביום השישי פ' חקת נהגו יחידים

להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש, מפני שמתוך

שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירה וכו'. וכן מפורש בספר "שיבולי הלקט" (סימן רס"ג): וגם מן

הרבנים שהיו שמעו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא והשיבו להם 'דָּא גְּזֵרַת אוֹרַיְתָא'.

ופירושו: ביום ו', זאת חוקת התורה, היא הגזירה...תהא אפרה עלינו לכפרה כעולה על מוקדה, עכת"ד.

ואומר את אשר לבי, ובעזר יוצרי יזכני שלא תצא תקלה תחת ידי. ולעניות דעתי, נראה לומר אולי שכוונת

הדברים שיום השישי של פרשת חוקת גורם גזירה ולא יום החודש, בא לרמוז לנו על יום השישי של מעשה

בראשית, היינו שביום זה בו ביום חטא האדם הראשון מעטיו של נחש, שהטיל זוהמה באדם וחוה, וע"י כך

גרם מיתה לעולם, ותקנתו מטומאת מת היא טהרתו על ידי על ידי אפר פרה אדומה, כמו שכתבנו לעיל.

ואפשר שלזה פירש רש"י 'גזרה היא מלפני', דהיינו כבר אז נגזרה זאת חוקת התורה כנ"ל, כלומר שכנגד

אותה טומאה הֶראֵיתָ התורה שיש כפרה וטהרה לאדם, בבחינת הקדמת תרופה למכה. ולפיכך, 'אין לנו

רשות להרהר אחריה', דהיינו אסור לתת לשטן, שהוא בחינת יצר הרע, שום פתח להכניס בישראל ספק

במעלתה הרמה של מצווה זאת, ובוודאי שלא גם לאחר קיומה, כבכל מצווה, כי בה תלויה טהרתנו מאבי

אבות הטומאה כנ"ל, שנגרמה על ידי הנחש שהוא בחינת השטן.  

ועוד אפשר לבאר בעניין, היינו שיום השישי של הפרשה גורם גזירה כנ"ל, רצה לרמוז על יום ו' בסיוון, יום

מתן תורתנו הקדושה במעמד הר סיני, שכנראה היה ביום השישי, ובאותה העת פסקה זוהמת הנחש, היינו

התבטלה גזירת המיתה על ישראל, כמו שכתוב (שמות לב, טז): "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" ודרשו חז"ל (שמות רבה מא, ז):

אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת, לפי שבמתן תורה נעשו ישראל חירות על הלוחות - חירות ממלאך המוות. ועל

פי זה גם נבין איך פרה אדומה שמטהרת כנ"ל, יכולה גם לכפר, כמו שדרשו חז"ל (מד"ר יט, ח): אמר הקדוש

ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל. כי הפרה יש לה בחינה של תורה, דהיינו שיכולה לטהר את

האדם מזוהמת הנחש שגרם מיתה וטומאה, שהוא בחינת השטן, שהוא בחינת הס"מ שלא שלט בהן לאחר

קבלת התורה כנ"ל. וזה שאמרו חז"ל (ב"ב, ט"ז): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות. ועתה, מובן מהו

הגורם שמחבר בין השטן ואומות העולם, להקניט את ישראל באונאת דברים כנ"ל, היינו השטן כי מבין שעל

ידי התורה ובכללה מצוות פרה אדומה אנחנו מחלישים את כוחו, ואף מבטלים זוהמת הנחש שהוא מימינו,

ואילו אומות העולם מקנאים ושונאים את ישראל, כי מאז שבחר בנו ה' יתברך מכל העמים להיות לו לעם

סגולה, ונתן לנו את תורתו בהר סיני, ירדה שנאה לעולם, כנודע. 

והנה ידוע, שמכיוון שהנחש התגאה ברוב חכמתו וערמתו, נכנס בו גסות רוח, ומזה בא לדבר לשון הרע על

בוראו, ובכך הביא מיתה לעולם, כמו שדרשו חכמנו זיכרונם לברכה (מד"ר י"ט, א): אמרו לו לנחש: ומפני מה

כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית? אמר להם (קהלת י): "אם ישך הנחש בלא לחש, ואין יתרון

לבעל הלשון", ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האיברים מרגישין? אמר להם: ולי אתם אומרים! אמרו

לבעל הלשון שהוא כאן והורג ברומי!. ודע, שמאז שהוטל באדם זוהמת הנחש, מפעפעת בו אותה גאווה,

וזה שאמרו חז"ל (סנהדרין כא): כרך גדול של רומי, אפשר שרמזו על הנחש הקדמוני שהוא בחינת היצר הרע,

כנ"ל, שכרוך אחר האדם להסיתו מדרך הקדושה ולבסוף להמיתו, גדול של רומי, דהיינו רמזו לס"מ שהוא

שרם הגדול של רומי שהיא מלכות אדום הרשעה, כידוע. ומלכות אדום היא בחינת עשו, כמו שכתוב (בראשית

כה): "ויצא הראשון אדמוני", שכל אומנותם היא להרוג, כמו שכתוב (שם כז, מ): "ועל חרבך תחיה", והחרב

היא דומיה דלשון שבפה, שהיא בחינת חרב שהורגת כמובא במדרש הנ"ל, רחמנא ליצלן.

ועתה, יומתק לנו להבין, למה נצרכו ג' מינים: עץ ארז, אזוב ושני תולעת למצווה זאת, ומה הקשר של חטא

הגאווה לטהרת האדם על ידי אפר פרה אדומה, כדברי רש"י כנ"ל. אלא העץ ארז שהוא גבוה מכל העצים

רומז על אדם שנתגאה, ומכיוון שנתן לגאווה, שהיא מצד הנחש מצד הטומאה כנ"ל, לפעפע ולצוף, דהיינו

על ידי חטא הגאווה בא לדבר לשון הרע, וממילא בסופו של דבר אפשר שיבוא גם לעברות אחרות, כמאמר

חז"ל (ערכין טו): לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. וע"י כך נגרם לאדם לסתות

מדרך הקדושה, ועל ידי זה נותנים כח לצד הטומאה להחליש את צד הקדושה וחורבן נגרם בעולם, כמו

שמצאנו בחורבן בית ראשון ושני, כמאמר חז"ל (יומא ט): מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו

בו: עבודה זרה, וגלוי עריות ושפיכות דמים וכו', מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים

מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות הנ"ל. נמצא

מכאן, שטומאת מת שורשה מחטא הגאווה של הנחש הקדמוני אשר הוטל באדם כנ"ל.

ולכן תקנתו, שיעשה תשובה כראוי ויבקש רחמי שמים על החטא, וישפיל את עצמו כאזוב ויהיה שפל רוח,

היינו שהתרחק מכל סרך של גאווה, ולא רק זה אלא התחזק חזק במידת הענווה, בבחינת (בראשית יח, כ"ז):

"וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", כי זה בחינת אפר פרה אדומה שמטהר מטומאת מת ששורשה מהגאווה, כמוסבר

למעלה. ועיקר תשובתו היא עזיבת החטא, ולכן הוצרך גם תולעת שני שהיא בגוון אדום, כי החטא צבעו

אדום, בחינת עשו בחינת מלכות אדום כנ"ל, היינו שגם אם חטא בחטא הגאווה, ומשם נגרר לעוד עברות       

קשות כנ"ל, אזי יעשה תשובה והתרחק מהחטא, וזאת תהיה כפרתו, כמו שכתוב (ישעיהו א, י"ח):  "אִם יִהְיוּ

חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ".    

וזה שפרשת זאת חוקת התורה, היינו זאת גזירת התורה כאמור, יוצאת דייקא בחודש תמוז, כי חודש זה

(וגם אב) לקח עשו שהוא מאותו המין כנ"ל, אך לעתיד (בזמן הגאולה) גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם

ישראל, כמובא בספרים הקדושים. וזה המין חוזר וניעור כל פעם להרע לישראל, ולכן בחודש תמוז החלו

צרותיהם של ישראל, והלכו והתעצמו בחודש אב, ולכן שלט בהם בזמן החורבן של בית ראשון ושני כנ"ל.

ולעניות דעתי, מכאן גם אפשר להסביר למה פרשת פרה אדומה מוקמה בחומש במדבר ולא בחומש ויקרא,

שעוסק רובו ככולו בקורבנות שנאמרו לישראל באוהל מועד בעת חזרה השכינה למשכן, כמו שאמרו חז"ל

(גיטין ס:): בא' בניסן נאמרה מצווה זאת של פרה אדומה. וזה בשביל שנתעורר לעשות תשובה כראוי באמת,

ונתרחק מכל צד כלשהו של הטומאה של אותו המין האחר, כמו שפרשנו למעלה.

ויוסף לי ה' אור, להבין עוד טעם למה מצוות פרה אדומה לא נאמרה לפני אלא רק בא' בניסן בעת החזרת

השכינה לאחר הסתלקותה בחטא העגל, בעוד שכבר בכ"ה בכסלו הסתיימה עבודת המשכן, שנאמר (שמות

לט, לב): "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד", ופירשו חז"ל שהיה זה בכ"ה בכסלו, וכמובא במדרש (תנחומא ו):

על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומר לו, טומאתו וטהרתו. כיוון שהגיע לפרשת

'אמור אל הכהנים'. אמר משה לפניו: ריבונו של עולם, אם נטמא הכהן, במה תהא טהרתו? לא השיבו! כיוון

שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אותה מידה שאמרתי לך אמור אל הכהנים,

ואמרת לי, אם נטמא, במה תהא כפרתו, ולא השיבותיך, זו היא כפרתו, וכו'. ולכאורה, היה אפשר לומר

אותה לפני כי אין מעצור ביד ה', ובבוא העת שתשרה השכינה חזרה כאמור, יבואו לקיימה.

ולזה נקדים מה שדרשו חז"ל (מד"ר י"ט, א): על הפסוק (בתהילים יב, ז): "אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טהורות כסף צרוף

בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם", תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את

התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והיה דוד המלך מתפלל עליהם ריבנו של עולם ראה כמה תורתך

ברורה ומזוקקת שבעתיים, שמור אותם בלבם, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, על ידי שהיה

בהן דילטורין (לשון הרע), אבל דורו של אחאב, כולו עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין

יוצאין למלחמה ונוצחין. נמצא, שהתורה נדרשת ב' פעמים מ"ט, בבחינת (משלי ב, ד) "וכמטמונים תחפשנה",

אבל בשביל זה אסור לטעום טעם חטא כאמור. ויש לדקדק, וכי לחטא יש טעם? אלא רצה לרמוז אולי, מה

מקום הטעם הוא בפה ששם גם מקום הלשון, ואם יטעמו טעם חטא חס ושלום, היינו ידברו לשון הרע, אזי

לא ידעו לדרוש את התורה מ"ט פנים לכל צד, וממילא תגבר הטומאה על הקדושה וייגרם חורבן כנ"ל, ה'

הטוב יצילנו לשמור את לשוננו.

ועל פי המורם לעיל, אפשר לומר בסייעתא דשמיא, שלאחר מעמד הר סיני, היינו קבלת התורה ישראל היו

בבחינת תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא כי פסקה זוהמתן כנ"ל, אבל מכיוון שחטאו בעגל על ידי

מעשה שטן, חזרה זוהמת הנחש כנ"ל. ולפיכך, לעניות דעתי, לאחר חטא העגל חזרו למדרגה שהיו לפני

שיצאו ממצרים, דהיינו לא רק שאיבדו את מ"ט שערי הקדושה, אשר אותם השיגו בספירת מ"ט ימים מעת

צאתם ממצרים ועד לקבלת התורה בהר סיני, אלא אף ירדו חזרה לבחינת מ"ט שערי טומאה שהיו במצרים,

כידוע. ומכיוון שכבר ניתנה להם התורה הקדושה ונטהרו ונתקדשו בה, לא יספיק להם זיקוק אחד היינו מ"ט

ימים, כמו שהמתינו מצאתם מצרים עד קבלת התורה, אלא יש צורך בב' פעמים מ"ט ימים, שהם בבחינת

דברי תורה שמזוקקים שבעתיים, היינו ב' פעמים מ"ט לכל צד שבהם נדרשת התורה כנ"ל. ועל ידי זה תוסר

מעליהם הטומאה, ולאחר מכן יבואו לטהרה ולקדושה כבתחילה, כמו שאמרו חז"ל (ירושלמי שקלים י"ד): טהרה

מביאה לידי קדושה. וכן מצאתי רמז לזה בספר "מגיד מישרים" של המרי"ק (פ' צו, ע' רפא): דרשו חז"ל (ויק"ר כו,

ב) מ"ט פנים טמא, ומ"ט טהור וכו'. ומ"ט פנים טהור הם בצד הקדושה מבפנים, ומ"ט פנים טמא הם להרחיק

מצד הקדושה שלנו, ע"ש.

ועתה עלי באר, כי יראו עיננו וישמח לבנו, כי צא ובדוק ותמצא שמאותו זמן שסיימו את המלאכה בכ"ה בכסלו,

ועד א' בניסן שצוו על פרה אדומה, והתכפר להם עוון העגל כנ"ל, תמצא ב' פעמים מ"ט ימים בהפלגה של ב'

או ג' ימים בין הדיבור למעשה, היינו בהכנת הכלים ומשיחת הכוהן. ועל ידי זה אפשר שחזרה להם הבחינה

של תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא, וידעו לדרוש את התורה מ"ט פנים לכל צד כנ"ל. וייתכן שזה

אחד הטעמים שלא צווה ה' יתברך על פרה אדומה לפני, אלא חיכה זמן רב עד א' בניסן, שבו נאמרה פרשה

אדומה כנ"ל, כי בזו העת דייקא התורה תהיה להם ברורה ומזוקקת שבעתיים לכל צד כנ"ל ותישמר בליבם,

ויהיה אפשר להשלים את טהרתם וקדושתם על ידי אפר פרה אדומה. וזה שכתוב 'זאת חוקת התורה' ולא

הפרה, כי התורה מכפרת כקרבן (מד"ר כח, כו:), והאפר פרה אדומה הוא רק אמצעי לטהר את נפשם מטומאתם,

שהיא בבחינת זוהמת הנחש כנ"ל, וזה על מנת שיוכלו לדרוש את התורה בטהרה ובקדושה בשלמות, בחינת

מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור כנ"ל, שהרי התורה היא שמשיבת נפש, והיא הנותנת לאדם חיים, חיי נצח

נצחים. ברוך ה' אמן ואמן.

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על-ידי שמתייגע בתורה עד שזוכה לידע אותהּ ולהבינהּ, ע"י זה הוא מרפא את נפשו, ומעלה אותהּ למקום

שורשהּ, וממתיק כל הדינים, והוא נוטע אילנא דחיי לעֵלא דכֹלא אסוָתָא; גם הוא מקיים ומחדש כל העולמות,

ומגלה כבודו יתברך בעולם, שזה עיקר התכלית של כל עבודת האדם, כדי שיתגלה כבודו יתברך שמו (סימן

תורה, אות מט). 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

              ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה