"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים" (במדבר כב,כח). '"ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים" רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים' (במדבר רבה כ,יד). מה המיוחד ברגלים שלכן רמזה עליהם?- בשם היהודי הקדוש מובא שבלעם רצה לקלל מכח העגל (כד,א באונקלוס [אצלנו לא מופיע באונקלוס אלא בתרגום יונתן ב"ע 'וְשַׁוִי לְמַדְבְּרָא אַנְפּוֹי לְמַדְכַּר עֲלֵיהוֹן עוּבְדָא דְעֵיגְלָא דַעֲבָדוּ תַּמָן']) ולכן ענתה לו האתון שאותם שש שעות שחטאו בעגל מתבטל בששים ב360 שעות של הרגלים (7 סוכות=7 פסח=1 שבועות, כפול 24 שעות). ואמנם זה דבר אדיר, אולם חטא העגל נאמר רק בפעם השלישית שבא לקלל, כך שמשמע שזה לא היה עיקר טענתו לקלל את בנ"י.? ואפשר שזה מגלה על השאר, ואחרי שלא הצליח ברמז לקלל אז בא ישירות בחיבור לעגל בפעם השלישית. ואולי אפשר שכון שזה נעשה ע"י דיבור ניסי אז היה בזה מעין נבואה, ולכן רמזה לו בזה שלא יצליח שלוש פעמים לקלל ויצא שיברכם אז, וכך כעין יברכם כנגד הרגלים שעולים לרגל ומתברכים בו. והנה נאמר בהמשך "ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך" וגו' (ל) ודרשו חז"ל: 'דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת סוסיא? אמר להו: שדאי להו ברטיבא. אמרה ליה: הלא אנכי אתונך. -לטעינא בעלמא. -אשר רכבת עלי. -אקראי בעלמא. -מעודך עד היום הזה. ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה, כתיב הכא (במדבר כב, ל) "ההסכן הסכנתי" וכתיב התם (מלכים א א, ב) "ותהי לו סוכנת”'. (סנהדרין קה,ב) 'ברטיבא - באחו לרעות עשבים לחים: אמר להו לטעינא בעלמא –לישא משאות ולא לרכוב: אמרה ליה אשר רכבת עלי: אקראי בעלמא - כשאין לי סוס מזומן: אמרה לו מעודך: מעשה אישות - שאתה בועלי' (רש"י). חז"ל מביאים דו שיח בין האתון לבלעם ע"פ דברי האתון שהם מלמדים מה אמר בלעם. והנה מדוע לדרוש כל זאת, ולא להבין כסתם אמירה תמימה (כפשט)?- הת"ת מסביר שכיון שהיה רשע, אז כמה שאפשר להטיל עליו רשעות, אז עושים זאת. ואולי חז"ל התפלאו מה העניין באמת שבלעם לקח אתון ולא סוס, הרי מיהר לקלל את בנ"י, כך שמאוד רצה זאת "ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו" (כא) 'מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה שחבש הוא בעצמו' (רש"י [ובסנהדרין שם]). אז למה לא לקח סוס?- סימן שלא היה לו, וזה פלא שאחד שכ"ך גאותן (כמו שרואים מדבריו) לא מחזיק סוס לכבודו. לכן דרשו חז"ל שלאתון היתה חשיבות מיוחדת ולא רק לנסיעות. לכן דרשו בדבריה שהיתה מיועדת לאישות, שהיה שטוף בזנות. מימלא ע"פ זה אפשר לומר שהאתון אמרה לו שבנ"י לא כמותו , אלא הם גדורים בעריות, ומימלא שלושת הרגלים מיוחדים בכך שבאים יש חיבור בין בני הזוג, ששמחים יחד במקדש ומתחברים בקדושה, שהאיש משמח את אשתו: 'ת"ר: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנא' (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם, ביין. ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז, ז) "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד, טו) "ויין ישמח לבב אנוש"' (פסחים קט,א) וכיון שהאבא משמח את אשתו וילדיו, זה מחברם ומגדירם במשפחה אחת מאוחדת, כיחידה, ולא כאנשים פרוצים שאין להם חשיבות לייחוס והחיבור המשפחתי. ובדבר זה מתקנים את העגל שהוא נקודת היזק לישראל, לכן במקום השלישי שבו בלעם רצה לקלל ע"י העגל, בו נאמר "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" (כד,ה) 'על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה' (רש"י), שהגדירה מעריות זהו כח נגד העגל, שהעגל נעשה בשל פריצות: "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו) '"וישכימו" - השטן זרזם כדי שיחטאו. "לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות כמו שנאמר "לצחק בי"' וכו' (רש"י). ולכן הזהירות מעריות זהו תיקון לעגל. ולכן זה כנגד שבלעם קם מוקדם ("ויקם בלעם בבקר". כב,כא) וקשור לעריות (האתון) אולי ניסה לרמז ולהתחבר לכח העגל שבהקשרו בא לקלל. אולי לכן אחרי שה' אמר לו שיכול ללכת ואח"כ כעס (כב,כב) מדוע? (ראה ב'תורת המקרא' “בלק" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ברור עמוק בזה.) אולי כיון שיצא עם האתון ברמז על העגל, אז מוכח שבא לקללם ולכן זהו נגד דברי ה' שיגיד מה שיאמר לו לומר (מעבר לפשט שזריזותו מראה את שנאתו לבנ"י ולכן ודאי שיוצא לקללם). או שכיון שה' שונא זימה אז ע”י הקשר לאתונו ה' לא יתגלה אליו, וכך לא יגיד לו מה לומר לבלק עד שיקריב את הקרבנות, שאז אולי כבר ה' יסכים להחליף את בנ”י, לכן במעשיו מוכיח שבא לקלל את בנ"י ולא לומר את דבר ה', ולכן ה' כעס. לכן מול זה רמזה לו האתון על שלושת הרגלים שבהם עולים לבית המקדש, להיפך מהעגל שהיה לע"ז, ויש בו קשר לאחדות וגדירה מפריצות, ולכן אינו יכול לבא לקללם. לכן ב-"מה טובו אהליך" נירמז על השמירה מפריצות (פתחי האהלים) ועל המקדש 'ד"א, מה טובו אהליך, מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם' (רש"י), שחיבור שניהם מתקיים ברגלים. עוד ניראה שרמזה לו שהעולם עומד על בנ"י שקיבלו את התורה (להיפך ממחשבת בלעם, לקלל בהקשר לעגל שפגם במתן תורה) 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א), ולכן ודאי שלא יהרגם ויחריב את העולם, וזהו שלוש רגלים כמו האבות שהם ניבחרו לתקן את העולם, ואנו המשכם (ומיוחסים שלא עורבבנו בגוים בפריצות), שלא כרצונו שחושב להחליף את האבות '"את שבעת המזבחת" - שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן' וכו' (רש"י כג,ד). לכן רמזה לו האתון שלא יצליח כיון שהאבות היו צדיקים וגדורים מעריות, וכן אנו שאנו המשכם [מעשה אבות סימן לבנים, שיש בבנים מה שהיה באבות] (וזה נרמז גם ברגלים, הגדירה מעריות כמו שאמרנו) שלא כמותו שהוא שטוף בזימה, ובלעם יודע זאת, כמו שאומר בעצתו להחטיא את ישראל: 'אמר להם: אלקיהם של אלו שונא זימה הוא' וכו' (סנהדרין קו,א) לכן אמרה לו האתון שלא יצליח להחליפם, בהקשר לשלוש רגלים, שזה מרמז על האבות הצדיקים שעליהם עומדים בנ"י (ולכן כרגלים) להבדיל ממנו שפרוץ בזימה. ואולי זהו "וחרבו שלופה בידו" (כב,כג) כמו "וחרבו שלופה בידו" (יהושע ה,יג) ובהקשר ליהושע, נאמר 'דאמר ר' אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר (יהושע ה, יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא" וגו'.. וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה' (עירובין סג,ב) הרי שבין העניינים שם היה גם עניין ביטול פו"ר (שלכן נענש יהושע שלא יהיה לו המשך) וזהו כעין רמז גם שכאן יש ברקע קשר לפגם באישות, וגם רצה לקלל ע"י העגל שפגם במתן תורה, כמו שביריחו בא על ביטול ת"ת. עוד ניראה שאפשר שלוש רגלים כנגד 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב) שאנו מחזיקם את העולם, ולכן יש לנו חשיבות בעולם וה' לא יחליפנו, לכן ניסה בלעם לקלל שלוש פעמים, כדי לנסות לפגום בחשיבות של הרגלים, שברגע שברגל אחת יוכל להחליפנו, דרכו ינסה לתפוס מקומנו גם בשאר. לכן מרמזת לו האתון על שלושה רגלים, של העולם, שעליהם עומד העולם, שלכן לא יוכל לקללנו. אולי זהו שבראשון אומר "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (כג,ט) שהפירוד בין בנ"י והגוים התחזק במתן תורה, 'מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו' (שבת פט,א) שהתחזקה השנאה נגדנו. או כפרש"י 'שנאה לעכו"ם - שלא קבלו בו תורה' שמשמע שהגוים נעשו שנואים כיון שלא התחברו לתורה (אם כי אפשר להבינו כשנאה נגדנו בשל הקנאה שהם לא קיבלו), מימלא לכן אנו החשובים ומעולים ולא צריכים להתחשב בגוים. וזהו כנגד 'תורה'. בפעם השניה שניסה אמר "ה' אלקיו עמו" (כג,כא) שזהו כנגד המקדש שה' עמנו, וזהו כנגד 'העבודה'. ובפעם השלישית אמר "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" (כד,ה) כרומז על הטוב שקיים במחנה ישראל, שזהו שעוזרים זה לזה, ולכן טוב בשכנותם, ואף אמר זאת בעקבות שראה שפתחיהם לא כנגד של שכניהם, בשביל הצניעות, שזה גם חלק ממידות האדם, וגם קשור לחסד לאחר, שלא יתבייש וכדו'. לכן זה כנגד 'גמ"ח'. (וראה ב'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסבר מדוע ניסה כמה פעמים, שזה ע"פ האפשרויות של מעשי הפגיעה באחר). וניראה ששלושת עמודי העולם קשורים עם החגים, שלכן בזה מתקנים את העולם. פסח עיקרו קרבן הפסח, וזהו כנגד 'העבודה'. שבועות הוא חג מתן תורה, וזהו כנגד ,התורה'. וסוכות כנגד ענני הכבוד שה' עשה לטובת בנ"י (וגם למ"ד סוכות ממש, ה' רוצה שניזכור את מה שהיה במדבר שהיטיב לנו), וזהו כנגד 'גמ"ח'. שרמזה לו האתון שבנ"י חוגגים שלוש רגלים, שזה קשור עם תיקון העולם ולכן לא יקללם. (וניראה קשר גם למידות בנ"י: גמ"ח, בישנים=תורה [כמשה ות"ח צריך ענוה], רחמנים=עבודה שמביא רחמים לעולם).