"וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור" (לז, כט)

אחרי שראובן רואה שיוסף אינו בבור, הוא פונה לאחים ואומר "הילד איננו" (לז, ל); אבל הפסוק אינו מספר מה השיבו לו האחים, אלא רק מספר שטבלו את כתונת יוסף בדם. מהפסוק משמע שגם ראובן השדתתף בזה.

דבר זה אינו מובן, שהרי ראובן רצה להציל את יוסף (כאמור לעיל לז, כב), ואיך השתתף במעשה הטבילה שנועדה לרות את מיעקב? מדוע לא רדף אחרי המדנים-הישמעאלים כדי לקנות את יוסף בחזרה?

נראה שראובן אכן לא ידע שמכרו אותו. האחים לא רצו שידע שמכרו אותו, כדי שלא ינסה לקנות אותו חזרה מהישמעאלים. לכן לא ענו לו כלום כשאמר להם "הילד איננו", כדי שיחשוב שהם לא יודעים מה קרה. לכן הוא חשב שבאמת חיה טרפה את יוסף, והשתתף בטבילת הכותונת בדם כדי לשכנע את יעקב בכך.

בזה מובן מדוע האחים, כשהיו במאסר במצרים, אמרו זה לזה "אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (מב, כא), ולא אמרו "אשר מכרנוהו" - מפני שראובן היה שם, ולא רצו שידע שהם מכרו את יוסף.

עוד מובנת בזה תגובת ראובן לדברי האחים שם: "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד... וגם דמו הנה נדרש" (מב, כב) - משמע שהוא באמת חשב (ועדיין חושב, יותר מעשרים שנה לאחר מכן) שיוסף נטרף ע"י חיה.