הא לחמא עניא
נכתב על ידי יגאל מלכיאל, 8/6/2016
=== פרשני ההגדה על "להא לחמא עניא" ליקט הרב יגאל מלכיאל===
# לחם שעונים עליו הרבה דברים.
# דרכו של העני לאכול חצי פרוסת לחם.
# הא מרמז על האות האחרונה שבשם ה' שמרמזת על המלכות שאין לה מעצמה כלום.
# ה"א = ה' אלוקינו תקום תגאל את השכינה.
# ה"א = הנביא אליהו תקום תגאל את השכינה.
# גודל האפיקומן = למשקל מנחת העני.
# המצרים היו נותנים לעם ישראל לאכול מצות שלא יתעכל האוכל מהר.
# הנשים היהודיות היו נותנות צדקה לעניים חיטים ובזכותם יצאנו ממצרים.
# שהעשיר והעני חייבים הלילה באכילת מצה.
# שהמצה אין בה גאווה, היא עשויה רק ממים וקמח.
# הנותן צדקה לעני זוכה ל{{גמט|ה"א}} (6) דברים ואם נותן לו במאור פנים זוכה לעניא (11) דברים.
# ה'''א''' לחמ'''א''' עני'''א''' ד'''י''' -- ס"ת גימטריה {{גמט|אחד}}, {{גמט|אהבה}}.
# "הא לחמא עניא {{גמט|די}}" גמטריה 14, {{גמט|דוד}} המלך שאין מעצמו כלום, ודוד מלך ישראל חי וקיים, כך גם ישראל יישאר לנצח.
# יש בו 28 מילים כנגד יהא שמיה רבא.
# האות ה' יכולה להירשם בשלוש צורות: {{גמט|ד'י' - ד'ו' - ו'ו'ו'}}, גימטריה 42, שם {{גמט|מב}} (אנא בכח).
# על מנת לא לבייש את העני אומרים לו בא תאכל "דבר קטן".
# "{{גמט|הא לחמא עניא}}" גימטריה {{גמט|חצי חצי}} (אכילת מצה, אפיקומן)
# "הא לחמא עניא". אם נשים פסיק בין "הא" ל"לחמא", הפשט יצא: "הא", זה שלפנינו, הלחם בעצמו עונה ומספר את כל הסיפור. כדי להפוך ללחם, יש לחרוש, לזרוע, להשקות, לזבל ושוב להשקות. להסיר קוצים, לקצור ולהסיר קליפה. לטחון, לנפות, ללוש, לגלגל ולרדד ולאפות. גם אנחנו, כדי לזכות לגאולה, היינו צריכים לעבור שלבים רבים של לנגוף את מצרים ורפואה לישראל. רק אז זכינו לגאולה של מצרים.
# בסוף אכילת המן היה נשאר טעם מצה.
# שיוסף הצדיק אמר: "הא לכם זרע".
# בזה הסעודה נצרך לעשות שני דברים שמרומזים במילה "עניא", ליתן לעניים, וגם לאמר דברי תורה בקול.
# להזכיר את הנס, שמשיורי המצה של מצרים נתברכו בס"א סעודות.
# להזכיר שעניים בינונים ועשירים כולם שווים בערך אחד ואוכלים ממין לחם אחד.
# בעל ההגדה ראה ברוח הקודש שאם בני ישראל יהיו דחוקים למזונות, יאמרו בעת הסדר: "הא לחמא ענייא" בתמיה?
# להזכיר שזאת הייתה הסעודת קבע הראשונה שאכלו כולם אצל שולחן אחד הם ונשיהם בניהם ובנותיהם, שבשיעבוד לא יכלו לעשות זאת.
# על ידי אכילת המצה, שזה הוא לחם עוני, זכו למן, שהוא אוכל מלאכים, ע"י שיצאו ממ"ט שערי טומאה ונכנסו בשערי הקדושה.
# להזכיר למסובין שבני ישראל צעקו יחד שיגאלו מהגלות, ולא כל אחד בגלות שלנו צועק על הלחם, ולא משתתף בצער השכינה.
# שבזכות האמונה, שהיה בידם רק סעודה אחת ויצאו ממצרים, נגאלו.
# בפסח נידונים על התבואה, ולא היו יודעים באיזה יום. בא בעל ההגדה ואומר: בזאת הסעודה נענים על בקשת הפרנסה, שר"ת פס"ח הם המלאכים הממונים על הפרנסה, פא"י סא"ל חת"ך.
# לעורר את המסובין בשאלה, כי לבעל הבית יש רק מצה, והיכן הקרבן פסח?
# להזהיר את בני הבית לאכול את המצה בקדושה כמו בקודשים.
# שנזכה לעבוד לבטל את כל התאוות הגשמיות, שנזכה לגאולה העתידה, ליהיות בני חורין מכל דבר וגם ממלאך המוות.
# על עם ישראל להתקדש ולהתרחק מהמידה של "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנה", ולהיות בדרגה של לחם העולה על שולחן מלכים, ובני ישראל המה בני מלכים! ועליהם להיות מקודשים ככלה, ומברכין עליה שבע ברכות.
# בשם ר' מתיה בן חרש: לבני ישראל לא היה בידהם שום מצווה במה להגאל, ולכן נצטוו במצוות הפסח והמילה ולא נתרשלו בה. כך האב מצווה על חינוך הבנים שיושבים מסביב השולחן, להזהירם שלא יתרשלו בקיום המצוות, ומיד נגאל.
# במצרים היו אוכלים אכילה גסה כסוס ופרד, וברגע אחד אכלו כבני מלאכים, אכילת כזית, בדרגה של "צדיק אוכל לשובע נפשו".
# בארץ גושן היה ברכה מספיק, אך היה מי שנפתה וחשב להרוויח כפליים, והייתה מרה אחריתו.
# להזכיר את זכות האבות, שאלמלא ההבטחה "אנכי ארד עמך ואנכי אעלך" לא היינו נגאלים.
# שנצעק לקב"ה בלילה זה, כמו שהבצק של המצה לא נותנים מנוח, כך הגויים לא נותנים לעם ישראל מנוח, ומתפללים שהקב"ה יגאל אותנו מידם.
# למרות כל הצער והעינויים במצרים, עם ישראל לא דיברו מאומה ולא הטיחו דברים כלפי מעלה, אך האמינו שהכל לטובתם, ובזכות זה נגאלו.
# בזכות מסירות הנפש, שארבעה ימים קודם שחיטת קרבן הפסח קשרו את השה לכרעי המיטה, והיו בסכנה גדולה, ובבא עת אכילתם קוראים בחדווה לחבריהם הנימנים על השה ואמרו: "כל דכפין ייתי וייכול", ובזכות המסירות נפש של עם ישראל אחד לחברו זכו לגאולה.
#. {{מכפלת גימטריה|ג'|פעמים|י' י"ה יה"ו יהו"ה}} הוא בגימטריא {{גמט|רי"ו}} = {{גמט|הא לחמא עניא}}
#."וזה לחם העוני, ציור קימוץ והתכנסות הכוחות, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, הוא הולך עימנו על דרכנו הארוכה, אשר דוגמאות של לחץ וצרות מצרים".
#בחזו"ע מביא פירוש של בעל "אמת ליעקב" הממחיש את גודל החשיבות של אמירת ההגדה, והוא שמבואר עפ"י חז"ל במס' שבת י"ב: שאין מלאכי השרת בקיאים בלשון ארמי ולכן אין לאדם לבקש צרכיו בלשון זו, אבל במקום שהשכינה ממש נמצאת אפשר גם בלשון ארמי כי הקב"ה נמצא. וזו הסיבה שפותחים ההגדה בלשון ארמי, מכיוון שאין לנו צורך במלאכי השרת שיעלו את דברנו למעלה מפני שהקב"ה איתנו פה ממש
#אכילת המצה בפסח מופיעה כבר בשלב הראשון של ליל הסדר בשתי מגמות מקבילות המופיעות בשתי חצאי המצות. חצי המצה הקטן יותר עליה אנו מברכים "על אכילת מצה" ואותה אנו אוכלים בתחילה, וחצי המצה הגדולה יותר המוצפנת במפה ונאכלת רק לאחר הסעודה. ההבדל שבין שתי המצות מופיע כבר בדרך ההתייחסות אליהן בתחילה. בעוד המצה הנאכלת ראשונה מושמת בין שתי המצות השלמות המיועדות לברכת המוציא, כחלק מן המערכת המצוותית עליה אנו מברכים, הרי מצת ה"אפיקומן" מצויה בין בגדיו של האדם מוצפנת כחלק בלתי נפרד מהווייתו. את ההבדל שבין שתי המצות בארנו גם מצד תכליתן. בעוד המצה הראשונה מיוחסת בעיקרה לברכת "על אכילת מצה" ומצליחה להופיע "אכילה מדברת" ("לחמא עניא"), הרי ה"אפיקומן" מתייחס לממד הנהנתני של האכילה (ומופיע כאכילה של דברי מתיקה). השארת החצי הגדול יותר של המצה לאפיקומן לימדה אותנו על מרכזיות מגמת איחוד המעשה המצוותי עם הגוף ברמת העשייה הנהנתנית. אולם פסיקת השו"ע ביארה לנו שמגמת איחוד זה אינה שלמה (חיסרון המתבטא באי יכולת הקרבת קורבן הפסח), ועל כן מעשה אכילתה כיום הוא רק ברמת "זכר". האיסור לאכול לאחר ה"אפיקומן" והחיוב לחזור על אכילתו אם אכל משהו אחר, ביארו לנו ש"זכר" זה הוא בעל רושם עמוק ביותר.
#דעת שיבולי הלקט: נוסח זה היו אומרים לפני הבאת קורבן פסח על מנת שיהיה מנוי יחד עם עם בני המשפחה בהבאת קורבן פסח.
#גלתה יהודה מעוני - בעוון שגזלו מתנות עניים בזמן המקדש גלינו מארצנו - והמצה ניקראת "לחם עוני" ובזכות המצווה נגאל בקרוב אמן.(יש מוסיפין כי היום שיחול בו פסח, באותה שנה, אותו יום בשבוע יחול ט' באב שיהפך עלינו לששון ולשמחה).
# הא {{גמט|לחמא עניא}} גמטריה {{גמט|רדו}} - 210 - מספר השנים שעבדו בפרך.
# עיקר אכילת המצה, לא להזכיר את העבדות הקשה, אלא את חיפזון הגאולה, מבחינת "ישועת ה' כהרף עין".
# "כל דיכפין" – כנגד כזית ראשון; "כל דיצריך" – כנגד האפיקומן.
# הגלות גורמת לעוני ברכוש ובכסף, וביציאת מצרים יצאנו ברכוש גדול ובחיזוק האמונה, ולכן אומרים:
# "כל דיכפין" - כנגד הרעבים והעניים; "כל דיצריך" - כל הצריכים חיזוק באמונה מוזמנים.
# מחלקים את המצה לשניים חלק גדול וחלק קטן מכיוון שבתפילת ערבית אומרים הלל שלם ובהגדה מחלקים את ההלל לשניים קודם האכילה ולאחר האכילה
# מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן י. ילמדנו רבינו מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו מי שאינו מניח את העניים ללקוט בתוך שדהו או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט או מי שמסייע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסיג גבול עולם (משלי כב) גבול עולים, אמר הקב"ה אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה למה כי דיין אני שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה) ומראה בעל הבית לעני שהמצה עגולה והעושר הוא רק מהקב"ה.
# הא לחמא עניא - על ידי הדברים שיאמרו על המצה יתגלו "הבנים" היושבים סביב שולחן הסדר מי הוא :"החכם" "הרשע" "התם" ו"שאינו יודע לשאול"
# הא לחמא גימטריה מילה שבזכות המילה יצאו ממצרים.
# עניא גמטריה ענווה שבזכות הענווה יצאו.
# ה"א נוטריקון אדם הראשון רמז שהוא סיבב לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים שגלות מצרים הייתה בגלל אדם הראשון
# "הא לחמא" זה הלחם מורה על חכמה, "עניא" מורה כי חכמה עניה "די אכלו" מורה על קבלה פנימית, "אבהתנא" אבות כידוע ע"פ הקבלה שהאבות הם חכמה בינה אמא, "בארעא" ארץ האדם משול לארץ קטנה, "דמצרים" זה מייצרים. כאשר אדם ממלא את עצמן בכל מיני חכמות מתוך פרד"ס התורה, "כל דצרייך יתי ויפסח " שקורבן פסח היה נאכל על השובע וזה סוד השלמות עניין העשירות הרוחנית ושלמות המצוות. "השתא הכא" השנה אתה כאן נמצא בתוך ההגבלות שלך ואין בא לידי ידי מעשה . חכמה זו היא עניה וגורמת לו מייצרים בדעת וחוסר שלמות. הקב"ה ואומר לאדם: "כל דכפיין ייתי וייכול" שחייב אדם לשלב את כל הכלים תלמוד תורה עם עשיית המצוות. "לשנה הבאה בארעא דישראל " שרק בארץ ישראל ניתן לקיים את כל המצוות ושם נמצאת השלימות "השתא עבדין לשנה הבאה בני חורין " רמז לכל הבנים היושבים לשולחן שכרגע אנחנו נקראים עבדים של המייצרים וההגבלות נעשה מצוות עם הבנה עקיבות שלמות ובקרה ואז ניקרא בני חורין
# הא אות ה הטעם שהתחיל באות ה לפי שישראל השתעבדו רק שמונים ושש שנים לפי שיוסף הצדיק קבע בחוק שהחמישית לפרעה וארבע הידות להם ובני ישראל שעבדו את בני ישראל כל היום ולכן חמש פעמים שמונים ושש הרי הםארבע מאות ושלושים ורמז לכך שליוסף הצדיק נוסף האות ה.
# ה"א אות ה כנגד חמשת לשונות גאולה הוציאנו מעבדות לחירות . משעבוד לגאולה .מיגון לשמחה.מאבל ליום טוב. מאפלה לאור גדול.
# ה"א אות ה כנגד חמישה שעבודים עבודת פרך,מרור,לחץ,עינוי,עבודה קשה.
# ה"א אות ה שכתוב תכבד העבודה שבתחילת השעיבוד היו נושאין משא של חמשה אנשים ומשתכבד ה-עבודה שתכבד עליהם עוד חמש וזה רמוז במספר התיבות "תכבד העבודה על האנשים.
#ה"א אות ה שפרעה ומצרים היו יונקים חמשה סוגי דם טמאים ומזה היה להם כח לשלוט
#ה"א גימטריה שש רמז וזכות לשש האמהות שיצאנו בשבילן שרה, רבקה רחל, לאה, בלהה, זילפה.
#ה"א גימטריה שש שבזכו שנולדו שישה בכרס אחד יצאנו ממצרים ה"א ר"ת אשריכם הילדים
#התחיל באות ה על זכות שעתידין לקבל חמישה חושי תורה
#הא לחמא גימטריה מילה שבזכות דם המילה יצאנו ממצרים
#לחמא עניא די ר"ת לעד שבית שלישי לא יחרב לעד.
#הא לחמא עניא ר"ת וס"ת גימטריה מאה ושמונים כמניין גהנם ששלושה אינם רואים פני גהנם ואלו הן דקדוקי עניות ,חולי מעיים והרשות הכוונה למי שיש לו נושים .
#לעודד את העני "ראשיתך מצער ואחריתך מצער ולכן מתחיל בארעא דמצרים ומסיים בארעא דישראל.
#הא לחמא עניא גמטריה מאתים ושש עשרה שבזכותצ יראת השמים יצאו ממצרים יראה גמטריה 216 שנאמר וייראו העם את ה'
#מתחיל באות ה ומסיים באות נ שהקב"ה יורד מחמישים וחמש רקיעים ששולט בהם ובא לשמוע שמשבחים אותו בבתי ישראל.
# די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ר"ת גמטריה 12 שבזכות שנים עשר שבטים נגאלנו ממצרים.
# יתיי ויכול ר"ת גמטריה 14 כמניין אשתו גמטריה קטנה 14 שאף האשה חייבת במצה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
