בסוף פרשת בהר קראנו על איסור 'אבן משכית', מהו האיסור, ומה הנפק"מ להיום? כל זה בנושא שלפנינו:

הקדמה: נאמר בתורה: 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה'[1]. יסוד האיסור להשתחוות על אבן משכית בארץ ישראל - מחוץ למקדש, נובע מן החיוב להשתחוות בתוך המקדש[2], וזהו שאמרו חכמים: 'בארצכם אין אתם משתחוים על האבנים, אבל משתחוים אתם על האבנים במקדש[3]

ביאור המושג: המושג 'אבן משכית' נידון בפרשנים:

יש אומרים, שהיא אבן מיוחדת להשתחואה[4], מצויירת ציורים נאים להסתכל בהם[5].

יש אומרים שהיא אבן מסותתת ומצויירת במלאכה מחוכמת - בגילוף[6].

יש אומרים שהיא אבן המשמשת לריצוף ולכסוי הקרקע[7].

טעם האיסור: מצאנו מספר טעמים לאיסור זה:

יש אומרים שזה כמעשה עבודה זרה, שכן דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפני עבודה זרה, כדי להשתחוות עליה[8].

יש אומרים שנראה כמשתחווה לאבן עצמה[9].

גדרי האיסור: האיסור שנאמר על השתחואה האסורה מחוץ למקדש בתורה, הוא כשמתקיימים שני תנאים:

 א. השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים.

 ב. כשההשתחואה על אבן משכית[10].

המנהג כיום: לכתחילה אין מניעה מלהשתחוות על מרצפות שאינן מאבן, ובודאי שאם שוטחים  עשבים או בד וכד', אזי ניתן להשתחוות בפישוט ידים ורגלים. עם זאת, יש מחמירים להשתחוות תוך נטיה על הצד, והנושא נדון בפוסקים[11].