"והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת" (במדבר ג,לח). 'בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בית אבטינס בית הניצוץ בית המוקד... מנא ה"מ? אמר אביי: אמר קרא "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל". אמרי: אין, שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים ולוים שימור, מיהו מתניתין קתני: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, והלוים בעשרים וא' מקום, ואילו קרא כהנים ולוים בהדי הדדי כתיב? אמרי: הכי קאמר "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה" והדר "אהרן ובניו שומרי משמרת המקדש" אהרן בחד מקום, ובניו בשני מקומות. ממאי, מדכתיב "והחונים" וכתיב "שומרים", חונים לחוד ושומרים לחוד, אימא כולהו בחד מקום לחודיה? לא ס"ד, מה משה בחד מקום לחודיה, אף אהרן ובניו בחד מקום לחודיה. רב אשי אמר: מסיפיה דקרא “שומרים משמרת למשמרת"' (תמיד כו,א). 'מנא הני מילי – כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן ג' שומרים? אמר קרא "והחונים לפני המשכן משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש" אהרן ובניו הרי ג' שומרים. ולבסוף פריך: ואימא כולהו בחד מקום? ומתרץ ליה: אמרי: אין, שימור בעלמא אשכחן דבעי, ומיהו מתני' קתני בג' מקומות הכהנים שומרים. פשיטא דשימור בעי כדכתיב קרא, מיהו אנן בעינן מנא ה"מ אהא דקתני במתני' דבשלשה מקומות היו כהנים לפני לוים, שהרי הפסוק משמע דבהדי הדדי הוו, דמשה חשיב בהדי כהנים? אמרי: "והחונים לפני המשכן קדמה מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש" כלומר: ודאי קרא לא חשיב משה בהדי כהנים, ותדע לך מדכתיב "החונים" בראש הפסוק, ש"מ הכי מדריש: החונים לפני המשכן קדמה משה, ואהרן ובניו שומרים, דאם היה משה עמהן היה לו לכתוב "לפני המשכן קדמה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת" דכולהו כי הדדי הוו: ואימא כולהו בחד מקום - כל שמירת כהנים בחד מקום, גזירת המקום הוא שיהא ג' כהנים שומרים יחד שמירה אחת: לא ס"ד כמשה - כלומר ממשה אתה יכול ללמוד, שהרי שמירת כהנים הוקשה לשמירת משה, לומר לך מה משה בחד מקום שהוא לא הוה שומר עמהם, כך אהרן ובניו כל אחד בשמירתו לבדו: רב אשי אמר מסיפיה דקרא - יכול אתה בקל להבין דבעינן ג' מקומות בכהנים, דכתיב "שומרי משמרת למשמרת" הרבה שמירות. ואי בחד מקום הוו כולהו א"כ לא הוי אלא שמירה אחת' (המפרש). על פרושו של המפרש מקשה הת"ת שבמשנה פרש אחרת: 'בשלשה מקומות - משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן, עד שהוא מסדר כל הסדר, שבתחלה טובלין וכו' כאשר הוא מסודר במשנה. ובגמ' נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור, דאי לא נפקא לן מקרא הוה אמינא דלא צריכי שומרים, דאין עניות במקום עשירות, ואי גנבי כלי המקדש קנו אחרים. ועוד דהוה אמינא דבחד שומר סגי'. הרי שפרש שהגמ' שואלת מניין שצריך לשמור, ואילו בגמ' מפרש שואלים מניין לשלשה מקומות. וגם בגמ' מצויין הערה על הפרוש במשנה 'ע"ש', שבא לומר ע"ש [עיין שם] שפרש אחרת. ועוד הקשה הת"ת על הפרוש במשנה, שיש פס' אחרים שצריך במקדש שמירה (כגון "ושמרו את משמרת אה"מ") והם העיקר?- וניראה שהמפרש פרש את הגמ' על מניין לשלשה מקומות, כמו שמביא על הגמ'. אלא שבמשנה מביא בקיצור את היוצא מהגמ', שמהפס' הזה יוצא שצריך לשמור וצריך בשלשה מקומות, ואמנם יש עוד פס' (ואפילו הם העיקר), אלא שגם מכאן יוצא שצריך לשמור. שלא אמר שהגמ' מקשה מניין שצריך לשמור, אלא רק אמר כעובדה שבגמ' מובא שצריך לשמור, שזה נאמר בגמ': 'אמרי אין, שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים ולוים שימור' ועל זה הסביר למה צריך פס' כדי לדעת זאת.. וגם הביא את דברי הגמ' מניין שצריך בשלשה מקומות (שזהו עיקר קושיית הגמ'). או שפרושו בגמ' מסתמך על פרושו במשנה, ולכן קיצר ואמר מניין שצריך ג' שומרים, שהכוונה בזה לשתי קושיות: מניין שצריך שמירה? ומניין שבכמה מקומות? ויכלו על הקושיא של הצורך בשמירה להביא מפס' אחרים, אלא שהעדיפו לתרץ הכל ביחד. עוד העיר הת"ת שפרושו של המפרש על דברי ר"א, שמשמע שלמד זאת מריבוי שבפס' לרבות כמה שמירות, זה לא מבואר בצורה מספיק טובה, לכן העדיף לפרש שנאמר שלוש פעמים לשון שמירה (שומרים, משמרת, למשמרת) ומזה למדו שבשלשה מקומות שומרים. והנה גם בדברי המפרש אפשר להסביר שכך הבין את הגמ', ומה שאומר 'הרבה שמירות' הכוונה שבכל לשון של שמירה הרבה שמירה נוספת. שזהו שאומר 'יכול אתה בקל להבין דבעינן ג' מקומות', שאם זה רק לרבות כמה שמירות היה צ"ל 'דבעינן כמה מקומות' בלי שדווקא שלושה מקומות.. והנה הב"ח העיר לתקן את הגרסה במפרש ל'שומרי משמרת משמע הרבה שמירות' שלגירסה זו הלימוד הוא מהריבוי, ולא מהחזרה בשלוש לשונות, ואם כדברינו אז הגרסה במפרש היא הנכונה. עוד אפשר שלמפרש דברי ר"א הם רק מתייחסים לחלק האחרון שבגמ', שבא בלימוד אחר במקום הלימוד בגמ' מההקש למשה, ר"א לומד מהריבוי שמירות, שיוצא שלא שומרים כולם באותו מקום. ונישאר הלימוד שמקודם שמשה לחוד ואהרן ובניו לחוד, ומימלא על אהרן ובניו נאמר ריבוי שמירות, ומימלא זה בשלשה מקומות, לכל כהן בניפרד. והטעם שיפרש כך הוא משום שאם זה כדברי הת"ת בשל דיוק בלשונות השמירה, אז היה צריך ללמוד שצריך לשמור בארבעה מקומות, כיון שנאמר "שומרים" שזה לשון רבים (ומיעוט רבים שניים), ולכן מזה שני מקומות ומ"משמרת" ו"למשמרת" ירבו אחד בכל אחד, וסה"כ יצא ארבע. ואמנם ישנם רק שלושה כהנים, אלא שאז נילמד שגם משה יצטרף אליהם, כיון שהיה כהן בזמן הקמת המקדש ולכן דינו כעין כהן, או שצריך ארבעה מקומות רק שאין ברירה כיון שלא היו אלא רק שלשה אבל בהמשך שיהיו יותר ישמרו בשלושה מקומות. ואולי למפרש הפס' בא לרבות כמה שיותר שמירות, וכיון שהיו רק שלשה כהנים, מימלא המקסימום זהו שלושה מקומות שעליהם רמז הפס' לרבות. והנה אולי אפשר להעמיד את הגמ' שלמדו מ"משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש" שזה לרבות שמירות, ומימלא זהו שלושה מקומות (ע"פ אהרן ובניו). ואילו ההמשך "למשמרת בני ישראל" אינו מדבר לרבות שמירה, אלא הוא בא כמתייחס לשמירות הקודמות, ונותן להם טעם, שזה כעין לשמור לבנ"י, ומה הכוונה בזה?- אפשר שהכוונה לשמור מפני בנ"י שלא יגנבו, או בשביל בנ"י כדי שלא יצטרכו לשלם ולקנות כלים חדשים. ומימלא מה זה בא לומר? זה לא בא לומר שחוששים מגניבה, כיון שאין עניות במקום עשירות (כמו שמובא במפרש) לכן זה בא לומר כעין מפני גניבה (אע"פ שלא חוששים), שזה בא לומר על זמני השמירה. שכיון שהשמירה היא מטעם כבוד, אז היה צריך לשמור כל היממה, בשביל כבוד, כמו לפני מלך. לכן מרמזת התורה שאין צורך לשמור כל היממה, אלא רק בזמן הלילה כעין שמירה מגניבה. ולפי זה יתורץ קושית הת"ת על הרמב"ם שפסק שהשמירה היא רק בלילה, שהקשה למה כל היממה כיון שזה לשם כבוד? ותרץ 'ואולי ס"ל דעיקר מצות השמירה עכ"פ היא בלילה, משום שאז שייך ביותר ענין השמירה, וכמשמעות לשון המשנה זקני בית אב ישנים שם, וצ"ע'. עוד אפשר שהרמב"ם למד מסברה, שכיון שלמדו מאהרן ובניו שצריך לשמור בשלושה מקומות, מימלא אין מצב ששמרו גם ביום, כיון שאז לא היה מי שיעבוד במקדש (שהרי היו רק שלושתם), לכן מוכח שהציווי הוא רק על הלילה. והנה אם החיוב שמירה הוא רק בלילה, אולי זה בא לזכותינו להצלה מצרות הגלות שהיא כלילה, ובגלות זהו חילול השם (ראה יחזקאל לו,כ. ברש"י) ולכן השמירה לכבוד משפיעה לבטל את הביזוי שבגלות וצרותיה, ומדה כנגד מדה, אנו שמרנו ולכן ה' ישמרנו. עוד אפשר ששמירה בלילה זהו כעין שמירה מגנבים (אע"פ שכאן זה לכבוד), וזה בא כנגד מכירת יוסף, שהיה בעצת שמעון ולוי (בראשית מט,ה. ברש"י) שבעקבותיו לוי הופרש כדי שלא יהיו יחד (שם, ו) ולכן במקדש מדגישים את השמירה מגניבה. ובפרט שבעקבות המכירה ירדו למצרים, וע"י שהיו במצרים התקרבו לע"ז, וכך במעמד מתן תורה חזרו לסורם ועשו את העגל (ואף להסבר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' ["כי תשא"] שעשו כדי שמצרים תעזור להם, זה קשור למצרים [שיעזרום]), ולכן במקדש שהוא המשך המשכן קשור לעגל, שבו ירדו ממעלתם והוצרכו למשכן בשביל השראת שכינה בטומאתם (כדברי מרן גדול הדור הגרש"ג זצוק"ל זיע"א שם ["תרומה"]) לכן במקדש מראים את עניין השמירה מגניבה. ועוד ניראה שאהרן ניסה לבטל את העם מלחטוא בעגל ע"י שדחה את ה"חג" למחר (שמות לב,ה) ובכך הראה בגלוי שמה שעשה את העגל זה לא היה בשביל ע"ז אלא רק ניסה למשוך את הזמן שלא יהרגוהו, שאחרת לא תהא להם כפרה (סנהדרין ז,א). ודחייתו עזרה שלפחות לא עבדו לעגל בלילה, אלא רק "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים" (שמות לב,ו) ולכן כיון שבלילה עזר שלא עבדו לע"ז, אז במקדש שומרים בלילה לכבוד ה', כמו שנישמר כבוד ה' בלילה, שלא עבדו אז לע"ז (וכן, כעין ששמר את בנ"י מלחטוא בלילה, כך גם שומר בלילה במקדש) ובזה ירמוז הפס' (במידת רמז) “ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש" ששומרים לכבוד ה', “למשמרת בני ישראל" לשמור שם לה' בשם בנ"י, ולא ח"ו לע"ז כעגל (וכן לשמור את בנ"י מלעבוד ע"ז), שאחרת (כעגל), "והזר הקרב יומת" שהמביא ע"ז במקום לה', כמו במתן תורה שהיתה שכינה כמקדש והם הביאו את העגל לשם, חייב מיתה, כמו שה' רצה להרוג את בנ"י בעקבות העגל.