לאור המקדש

בפרשת השבוע נקרא על הברכות שיגיעו לעם ישראל, במידה וילכו בחוקות ה' וישמרו את המצוות. אי אפשר להתעלם מהשיא של הברכות, שם אומר הקב"ה: "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם (ויקרא כו, יא-יב).

לכאורה דומה שיש כפל בפסוק, שהרי הקב"ה אמר בהמשך "והתהלכתי בתוככם" ומפני מה אמרה תורה "ונתתי משכני בתוככם"?

חז"ל מתארים את הברכה הראשונה "ונתתי משכני בתוככם" שבית המקדש יהיה משכון עבור עם ישראל, שאם יחטא עם ישראל המקדש יהיה המשכון, 'אל תהי קורא משכני אלא משכוני'. (שמות רבה משפטים לא).  ז"א שהברכה תהיה שהמקדש יהיה כמגן עלינו מפני פורענויות המתרגשות לבוא עלינו.

יתירה מזאת, הברכה מבוארת במדרש איכה (פרשה ג), משל למלך שנשא אשה אחת והבטיח לה כתובה מרובה מאד, לאחר מכן הניחה המלך והלך למדינת הים. שכנותיה היו נכנסים לאותה אשה ומקניטים אותה לאמור שבעלה המלך עזב אותה ולא יחזור. היתה אותה אשה נכנסת הביתה פותחת את כתובתה ומתנחמת. לימים הגיע המלך ותמה היאך המתינה אותה אשה כל אותן שנים? אמרה לו אדוני המלך! אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר איבדוני שכנותי..." כך גם אנו כשהיינו בגלות היו אומות העולם רודים ופורעים בנו ואומרים שהקב"ה עזב אותנו ולא יחזור. אך כיוון שהיו ישראל קוראים בתורה את פרשתנו, שם כתוב: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם" היו עם ישראל מתנחמים, הן הקב"ה ישיב אותנו והבטיח לנו כתובה מרובה, אילולא תורתך שנתת לנו כבר היו מאבדים אותנו האומות...

אם עם ישראל התנחם עוד בגלות שהקב"ה ישיב אותנו, ק"ו עתה שזכינו וראינו בחוש איך שהקב"ה מתהלך איתנו להצילנו, לא עזבנו ולא נטשנו, שבנו לארצנו והצלחנו במלחמתנו, ואנו תקווה כי גם הפסוק של ונתתי משכני בתוככם יתקיים כפשוטו במהרה.

מאת הרב אבי כהנא