אחת משלושת התכליות, לבניין העולם, היא – גמילות חסדים, שנאמר (תהלים פט, ג): "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה". מהותו של העולם היא עשיית חסד.

החסד הוא מטרת הבריאה, והינו בסיס בניינה הלכה למעשה. תכלית זו נכבדה אף מעבודת הקורבנות, כפי שדרשו חז"ל (ילקוט שמעוני הושע, רמז תקכ"ב) את הפסוק (הושע ו, ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח" – "חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה, יותר מכל הזבח שזבח לפני שלמה אלף עולות".

מכאן עולה, כי אדם שאינו גומל חסדים שומט את הקרקע תחת ההצדקה הבלעדית לקיומו. לכן בשני המקומות בתורה שבהם נגזר על בני האדם כיליון גמור, היה בקלקול עצום ביחסים שבין אדם לחברו ופגיעה קשה במידת החסד:

כך אנו מוצאים אצל בני דור המבול, אשר השחיתו מידותיהם בתחומים רבים - אך "לא נחתם עליהם גזר דינם, עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, ע"א).

וכך לגבי אנשי סדום ועמורה, אשר נגזרה עליהם כליה מוחלטת לאחר שעלתה לשמים זעקת הנאנקים תחת ידם (בראשית יח, כא , סנהדרין קט ע"ב).

מה, למעשה, נכלל תחת ההגדרה של "גמילות חסדים"? גמילות חסדים כוללת את סיפוק כל צרכי האדם הנזקק. היא באה לידי ביטוי במצוות ובדרכים אין ספור, כגון: עזרה כספית, ביקור חולים, הכנסת כלה, הלווית המת, ניחום אבלים, פדיון שבויים, הכנסת אורחים, עצה טובה, מילת עידוד ואפילו חיוך.

החסד שייך בכל תחומי החיים, ובכך נבדל החסד מן הצדקה. כך אומרת הגמרא (סוכה מט, ע"ב):

"בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו – גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים – גמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. צדקה לחיים – גמילות חסדים בין לחיים ובין למתים".

למעשה, אף מצוות הצדקה כשלעצמה אינה אלא סעיף אחד מחיובי גמילות חסדים, עד כדי כך שהגמרא אומרת (שם): "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה".