ומייד אח"כ מצוות שמיטה... ומה ענין שמיטה אצל הר סיני? הר סיני מורה על גילוי מלכות שמים, שראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר. ומצוות שמיטה, גם היא רומזת לגלוי מלכות שמים "ושבתה הארץ שבת לה'". אמר הקב"ה כדי שתדעו שהארץ שלי הוא (סנהדרין לט). (עבודת ישראל).

"כי גרים ותושבים אתם עמדי" (כה, כג).

התורה הקדושה אומרת בפרשה שלנו "כי גרים ותושבים אתם עמדי", אתם זמניים פה, בסופו של דבר כולם ניפגשים שם, כל אחד עם מה שהכין פה, אל תשכחו את זה. וזה שאמר רבנו הקדוש: "כך ראוי להיות מינהג יראי השם: תיכף בבוקר בהקיצו, קודם שיתחיל שום דבר, יזכור מיד בעלמא דאתי (עולם הבא) ("ליקו"מ נד).

צריך להיפרד מעולם הפירוד, עולם השקר, שמטפח את היישות של האדם, את ההתמכרות לתאוות, שמרחיק את האדם מעצמיותו, ולהתחבר לעולם החיבור, עולם בעל משמעות שמחבר את האדם לעצמו, לשורש נשמתו.

"מעשה בשני עלים שעוד בהיותם על שתיל קטן אהבו אחד את השני, עברו ביחד את ימי החורף הקרים וביחד את ימי הקיץ החמים, ינקו יחד שנים רבות מאותו השורש, עד שהקשר והאהבה ביניהם היו ללא גבול. יום אחד הגיע ילד שובב עם כובע טמבל לעץ הגדול ותלש ממנו ענף שעליו היה אחד העלים. חברו המחובר לעץ נחרד וצעק "אחי, לאן אתה הולך?". למחרת נשבה הרוח והעלה התלוש מגיע עם הרוח ליד העץ שעליו גדל חברו הטוב. הבחין בו החבר וקרא בשמחה "אחי, שלום אחי! מה שלומך? ומה עשו לך"? ענה לו חברו התלוש, "אני מרגיש מצוין, חופשי ומאושר, טוב לי, סוף סוף משוחרר", אמר ונעלם.

העוברים והשבים דרכו עליו והרוח העיפה אותו עד שלא נשאר מהעלה המסכן כלום. חיים בלי שורשים".

אומנם, אי אפשר בלי המציאות של העולם הגשמי. אדם חייב לברוא את העולם הגשמי שלו כל יום מחדש. לדאוג שבני משפחתו יהיו בריאים, שתהיה פרנסה, שיאכלו, שיהיה נקיון, כל מה שאנחנו מתעסקים בו. כי בלי המציאות הגשמית הזו לא היה קיים כלום, כולם היו מלאכים ושרפים. והרי ה' ברא את העולם כדי שישבחו ויהללו וישירו לו דווקא מן המקומות הנמוכים האלה, "אבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר".

ויחד עם זה, לא לעשוק את הנפש, היא זקוקה למזון שלה, לתת לה לפחות משהו, לפחות את שכר היום שלה שנאמר "לא תעשוק שכר עני" שזהו רמז לנפש.

אנחנו זמניים פה. חייבים להתמקד במה שבאמת חשוב. כמה רחמנות יש לנו על מי שעושה עיקר מהעולם הזה, כמה רחמנות יש לנו על עצמנו כשאנחנו שוכחים לפעמים מהתכלית.

צריך לדבוק באמת. לא לסור ממנה ימין ושמאל. להתעקש. כמו הסיפור הידוע על החפץ חיים, שבישיבה שלו עשו מבחני כניסה לתלמידים, מי שהצליח במבחן- התקבל. היתה שם איזו אשה אלמנה שהילד שלה לא הצליח במבחן ואמרו לה שהוא לא התקבל. האשה הזו אמרה- בסדר, וישבה על המדרגות. יום, יומיים, שלושה- לא זזה מהמדרגות. אנשים, עוברים ושבים ואלה שעובדים בישיבה אמרו לה: גברת, מדוע את יושבת כאן יום אחרי יום. אמרה: אין לי מקום לשים את הילד שלי. אמרו לה: יש מקומות אחרים, אך היא לא זזה מהמדרגות. בסופו של דבר החפץ חיים אמר: תקבלו אותו. אם היא יושבת כל הזמן על המדרגות, סימן שהיא יודעת שכאן לילד שלה תהיה ישועה.

אין לנו זמן לחיות בשקר. אדם הולך עם האמת שלו, הוא רואה סייעתא דישמיא על כל צעד ושעל. אדם מחפש את האמת לאמיתה, ששייכת אליו כל רגע ורגע, הוא רוצה לדעת כל רגע מה ה' רוצה ממנו בהקשר למשימה שלו כלפי עצמו וכלפי אלה שסובבים אותו, כשהוא זוכה להבין, אין שמחה יותר גדולה, כי הוא עושה את רצון ה'.

רבונו של עולם, אל תיתן לי להיות מישהו שהוא לא אני. תעזור לי להיות אני עצמי. אפילו אם אני לא כזה מיוחד. אפילו אם אני יהודי פשוט. תעזור לי להרגיש שאני בן יחיד אצלך אבא, שיש לך רק בן אחד כמוני, ושככה בדיוק אתה רוצה אותי, עם ההצלחות, עם הנסיונות, עם הקשיים, עם המלחמה להיות יותר טוב ויותר טוב.

אתה רוצה להתקרב אל ה'? תהיה איש אמת. תתרחק מהשקר עד הקצה האחרון. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה). ככל שאדם יותר אמיתי, כך הוא זוכה שאור ה' מאיר בו יותר. על ידי האמת אי אפשר להתרחק. האמת רק מקרבת. אם זה מרחיק אותך מה' זה לא אמת! לפחות לא אמת שלך! אתה צריך לברוח מזה.

כשהזמן קצוב, צריך להתרכז בעיקר, והעיקר זה האמונה. מפה מתחילים. אמונה זה הא,ב של היהדות. יהודי צריך להתהלך בעולם רגוע, שליו ושמח כי הוא יודע שהקב"ה עושה הכל לטובתו. יש עשרות ומאות הוכחות בשטח שה' אוהב אותי ומשפיע עלי טובות רבות וישועות. אין לי ספק שגם בהמתנה הזו, גם בניסיון הזה צפונה טובה ענקית עבורי. ה' לא שוכח אף אחד. אף אחד לא נפלט חס ושלום מהמחשב של הקב"ה. הכל מדוד ושקול בידיו האמונות של בורא עולם והכל נעשה מטובו, מרחמנותו. כל עוד האדם לא מודה על הצרה, רק מבקש שהקב"ה יסיר את הצרה ממנו, זה סימן שאותו אדם לא הכין לה מקום בלבו, הוא לא מסכים עמה, הוא לא מתחבר אליה, וממילא גם לא עם מי שנתן לו אותה.

כשאדם זוכה להרגיש את זה, להרגיש איך השם נמצא אתו רגע רגע בנסיון שהוא עובר עכשיו וחי את הצער שלו, כמה כוח זה נותן לו.

כל מה שקורה לך בחיים, זה הכל סיבובים שמסובב ה' יתברך כדי שתחזור אליו, שתזכור אותו, שתרים את הראש אליו. כי כשהכל בסדר, שוכחים. עובדה. העולם הזה מסתיר את ה'. עולם לשון העלם. הקב"ה מסתתר ואנחנו צריכים לגלות אותו. בכל דבר שקורה. כשאדם זוכה להתחזק באמונה בה', אז חייו טובים ונעימים. כי כל מה שעובר עליו הוא יודע שהכל מושגח בהשגחה נפלאה ואז הוא לא מתיירא משום דבר בעולם.

הדרך להתחזק באמונה זה קודם כל הדיבור. "האמנתי כי אדבר". תהיה רגיל לדבר עם ה'. ככל שאתה מדבר אתו יתברך, אתה מאמין בו יותר וככל שאתה מאמין בו יותר אתה מדבר אתו יותר. דבר עם ה'! תן לסלולרי לנוח קצת!

החיבור שלנו עם ה' זאת הקדושה. אדם מתחיל להתקדש, הוא זוכה לטעום את את הטעם הנפלא של הדבקות, את התענוג האמיתי והנצחי שיש בדבקות בבורא יתברך. שום עונג חומרי וגשמי לא מתקרב ולא דומה לאותו תענוג רוחני של הנשמה הדבוקה בבוראה. הבעיה שלנו שבשבילנו היצר הרע זה הר, הוא נדמה לנו כהר, איך אפשר לנצח הר כזה? עם הרבה רצונות והרבה תפילות. תעזור לי אבא במלחמה הזאת כי לבד אין לי סיכוי.

אדם, המחשבות הרעות, הרצונות הרעים, לרגע לא עוזבים אותו. עד כדי כך שנדמה לי שאולי באמת אין סיכוי?! התשובה היא שאין יאוש. שבאמת באמת היצר הרע מתעתע בנו. כי הוא באמת כלום, הוא שקר, הוא אפס אפסים, קורי עכביש, דמיון, פאטה מורגנה.

יהודי, הרצונות שלו הם טובים. ככל שהוא מתקרב אל ה', הוא יותר שונא את הרע שלו, את היצרים שלו, את הדברים הגשמיים שסובבים אותו, את התאוות. לכל הפחות לא עושה מהם אידיאל, לא מתפאר בהם כמו פעם. אדם מתקרב אל ה', הוא רק מחפש את הדברים הטובים, הוא רק רוצה לצאת מכל המדות הרעות שלו, מכל התאוות.

אבל צריך לדעת שזו התמודדות לכל החיים. קדושה זה עובדה לכל החיים. צריך סבלנות. אם רוצים שלהקב"ה תהיה סבלנות אלינו אז צריך שתהיה לנו סבלנות אל עצמנו ואל הסובבים אותנו. נפלת? תקום ותתחיל מחדש. זה המבחן שלך. תזכור שאתה בן של עם ישראל, עם קדוש, עם שקיבל מה' קדושת עולם.

אנחנו זמניים פה, ולכן אסור לנו לשכוח את התכלית. מה התכלית? להתקרב אל ה'. ומה הכי יקרב אותנו אליו יתברך? אהבת חברים. אין שום דבר בעולם הזה שמתקרב בטעמו לטעם הנפלא של הנתינה. תכלית היופי נתגלה כשהאדם הוא בבחינת נותן ולא בבחינת מקבל.

אנא ה', תן לי כוח לחייך לעוד בן אדם, תן לי כוח לשמוח עם עוד מישהו, תן לי כוח לחפש ולגלות את הנקודה הטובה שיש בכל אדם ולהתפעל ממנה. "וחי אחיך עמך" אומרת התורה בפרשה שלנו (כה,לו). כולנו צריכים להיות ביחד וזה מה שיביא לנו את הגאולה. זה בעצם מה שרבי עקיבא אמר, שאהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, כלל לשון התכללות. כולם יחד. אי אפשר להגיע אל פסגת ההר אם עוזבים את החברים בדרך. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" אומרת התורה בפרשה שלנו (כה,לה). אל תחכה עד שיפול כי אז יהיה קשה להקים אותו. עכשיו, כשהוא מושיט יד, עכשיו תחזק אותו. להביט בחבר ולראות את הקב"ה. לגלות את הבורא ב"בוקר טוב", ב"ברוך תהיה", בחיוך מעודד, בטפיחה על השכם, הוא נמצא בכל מילה טובה, בכל בטוי של אהבה, של כבוד והתחשבות בזולת.

במקום להיות עבדים לתאוות רוצים להיות עבדי ה'. "כי לי בני ישראל עבדים עבדי ם" (כה,נה).

זה בעצם מסר שבא להגיד לעם ישראל לכל הדורות, תדעו לכם שמא שאני לא יכולתי למחול לגויים, שחס ושלום זה לא יקרה לכם, שאתם תראו פתאום איזה אור גדול, ואתם תגידו בסדר, זה דברים נפלאים, אבל זה השגות, זה לא בשבילנו, זה בשביל אנשים יותר קיצוניים, יותר צדיקים, יותר חסידים, יותר רוחניים. אז ה' נתן את השם הזה סיני כדי שכולנו נדע שאם ה' יורד אלינו, ה' עושה לנו ניסים, ה' רוצה לעורר אותנו, שאנחנו לא נחשוב עכשיו לברוח, לחשוב על עצמנו, לחשוב שזה לא בשלבנו, להיות אדישים."] (באור פני מלך).

פרשת בהר מדברת על השמיטה ושמיטה זה אמונה ובטחון בה'.

"ובשנה בשביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'" (כה,ד). לא זורעים, לא קוצרים, אפס השתדלות. מתחזקים באמונה שהפרנסה היא מן השמים, שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש, שאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא. השי"ת יכול לפרנס אותך בכל מיני דרכים. אם היו בני ישראל בעלי ביטחון ולא שואלים "מה נאכל בשנה השביעית" (כה,כ). הרי יבול היה גדל מאליו גם בשנה השביעית וגם בשמינית. בגלל ששאלו מה נאכל קיבלו את היבול של שלושת השנים, השישית והשביעית והשמינית בפעם אחת, שזה פחות נוח כי צריך לאחסן וגם נאלצים לאכול מהתבואה הישנה. מצוות שמיטה מרמזת לנו שצריך לשמוט את כל הדאגות, את כל הלחצים, להתמסר לחיים של אמונה ובטחון בה'.

האור הגדול של ל"ג בעומר הולך ומתפשט בעולם. המונים באים לרשב"י. לא כולם אנשים יודעי ספר, לא כולם אנשים מלומדים, לא כולם כאלה שמבינים עד כמה גדול רשב"י, גם אנשים חילוניים באים, לא מוכנים לוותר, רואים איזה אור גדול ונמשכים אליו, כמו בעל תשובה שמרגיש שאיזה כוח עליון לוקח אותו ביד שזה בכלל לא שכל של בן אדם.

רשב"י זה הסוד. זה לא מבינים. זה מרגישים. בלי להבין, כולם עושים מדורות. בלי להבין, כולם שרים שירים לכבודו. בלי להבין, ילדים באים להסתפר שם בגיל 3. לקבל פאות. כולם מרגישים שרשב"י קורא להם.

משה רבנו הוריד לעולם את תורת הניגלה. רשב"י הוריד לעולם את תורת הניסתר, תורת הסוד. מה זה הסוד? זה הפנימיות של התורה. זה התענוג הזה שאתה מחובר זה הפנימיות של התורה. זה התענוג הזה שאתה מחובר מוצאים בתורה, כל המתיקות שיש ביהדות באם משם, מהנקודה הפנימית הזו שיש בכל יהודי ויהודי, נקודה אלוקית שהיא אין סוף, שכולה רצונות וכסופים אל ה', שבאיזה זמן בחיים היא פתאום מתעוררת. כמו בסיפור הבא:

הטלפון במשרדי צלצל. "הלו?! נשמע קולה של אשה. "שלום וברכה", עניתי. "האם זה המוהל רפאל אבוהב?" "כן, מי מבקש"? "שלום, האם אתה פנוי למחר ל"ברית מילה"? "מתי והיכן?" שאלתי. "בעיר חולון, 7:30 בבוקר", ענתה. "בשמחה" עניתי. "יופי"! אז קבענו מחר בכתובת.... בשעה 7:30 בדיוק, משפח' גולן, אני מבקשת לדייק, תודה"! כך הסתיימה השיחה המוזרה, אך הנחתי שהיא פשוט מתרגשת, בכל אופן, כתבתי את הפרטים ויצאתי ממשרדי. למחרת יצאתי מיד אחרי תפילת "שחרית", עצרתי מונית ולאחר כ- 20 דקות הגעתי לכתובת היעודה. להפתעתי לא היה זה אולם שמחות ואף לא בית כנסת. היה זה בית פרטי בשכונה אמידה, על הדלת היה כתוב: "משפחת גולן". דפקתי קלות על הדלת וזו נפתחה מיד, "שלום לך, אני מתנצל אך ממש מאוחר לי". אמר בעל הבית ויצא מיד. "נעים מאד! אני גברת גולן, בעלי כבר יצא" אמרה האשה, "גם אני צריכה לצאת אך אל דאגה, המטפלת תגיע בעוד כרבע שעה להחליף אותך עם יובלי... תספיק לעורך את ה"ברית" נכון?, "יובלי..."?? "אהה... יובלי זה התינוק שאותו אתה אמור למול". "כבר קראתם לו שם"? תמהתי. "כן. האמת שלא רצינו בכלל לערוך "ברית" כיון שאיננו קשורים כלל לסממנים יהודיים, אך בסוף שגיא ואני החלטנו שאולי בכל זאת כדאי, אתה יודע... שלא יתבייש מחבריו כשיגדל". הבנתי ש"שגיא" זה בטח "אבי הבן" שהיה כאן לפני מספר דקות, אמרתי: "אי אפשר לערוך כך "ברית מילה"! מי הסנדק? היכן אבי הבן? איפה המניין?? "ככה אי אפשר בשום אופן לעשות ברית". "מניין?? גם ככה כבר מאוחר לי מאד, אני מבקשת שתתחיל עם ה"ניתוח" הזה כי עוד דקה שתיים, גם אני יוצאת".

נכנסתי לחדרו של התינוק, פרשתי את כלי המילה על שידת ההחתלה והבטתי בתינוק הישן. דמעות רותחות זלגו להן מתוך עיניי, לא האמנתי כי כך נכנס ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו... הערתי את יובלי בעדינות, הושבתיו על ברכיי ותוך שאני משמש כסנדק, כמוהל, כאבי הבן והמברך, כך מלתי אותו. מצאתי את עצמי יושב עם התינוק בזרועותיי ובוכה כמו תינוק. בכיתי עליו, בכיתי על צער הגלות ועל כך שיש בארץ ישראל יהודים כל כך רחוקים משורשיהם, מאמונת אבותם... בכיתי על כך שמי יודע לאן יגיע הילד הזה, איזה מן חינוך הוא יקבל... גם בכיתי על כך שאיננו מבינים עד כמה יש לדון את אחינו הרחוקים לכף זכות... כך עברה לה כמחצית השעה עד שלפתע נכנסה המטפלת. היא התנשפה והתנצלה על כך שאיחרה תוך כדי ריצה לחדרו של יובלי. לפתע היא ראתה אותי, אדם חרדי יושב ומנסה, ללא הצלחה, להסתיר את דמעותיו שעד עתה זלגו ללא הרף. "מי אתה"? שאלה. "אני המוהל אבוהב", עניתי. "אהה... נכון, שכחתי לגמרי. גב' גולן אמרה לי שיובלי עובר היום ניתוח קטן, אז מה שלומו? איך הוא מרגיש"? "יהיה בסדר, אני צריך לצאת כבר", אמרתי ויצאתי ללא שהיה נוספת. אותו יום סיפרתי למשפחתי על ה"ברית" המוזרה הזו ולאחר זמן פרח הדבר מזכרונו. כמוהל בתל אביב ערכתי אלפי בריתות, תודה לא-ל, במשך יותר משלושים שנה.

תפילה

רבונו של עולם

אל תתן לי לשכוח את התכלית. תעזור לי לחיות יותר את הזיכרון הזה שיש עולם הבא, ששם זה העיקר, לא פה, ששם זה לנצח ופה זה זמני אז כדאי להתאפק פה כדי לזכות בתענוג האמיתי שם. אני שומע על יהודים שרועדים מכל נדנוד של עבירה, שהגיהנום וגן העדן כל הזמן מול העיניים שלהם. אני גם שומע על כאלה שנמצאים במדרגה יותר גבוהה, שמרוב אהבתם אליך אבא לא מעיזים להתקרב למשהו שיש לגביו איזה סימן שאלה. ומה איתי אבא? מה עם היראת שמים שלי? מתי גם אני אזכה להתחזק ולהיות דבוק בך 24 שעות, דבוק בתכלית של החיים שלנו פה, מתי גם אני אזכה לרעוד מכל מה שיש לגביו איזשהו סימן שאלה האם זה מותר? האם זה רצון ה'? תעזור לי אבא.

רבונו של עולם

תעזור לי לתת לנפש את מה שמגיע לה כי אל מול זעפו השוצף והגועש של ים החיים הסוערים אני לפעמים מזניח אותה.

תעזור לי לא לוותר על לפחות תפילה אחת ביום באריכות. להרגיש את המתיקות של כל אות ואות, לבלוע בעיניים את האור שיש בכל מילה ומילה.

וכשיש לי התעוררות פתאום, ואני כל כך רוצה אותך אבא, למצוא לי איזה פינה שקטה ושם להתבודד כמה דקות ולספר לך את כל אשר בליבי. לא חשוב איפה אני נמצא ומה אני עושה באותו רגע וגם לא חשוב מי רואה אותי. ובליל שבת להגיע לתפילה כמה דקות קודם, בלי לחץ, בלי בהלה, להרגיש איך הנועם של השבת הולך ומתפשט בבריאה.

וקברי צדיקים בצפון, והדקות היקרות בלילה בשדה, רבונו של עולם הרשימה ארוכה והזמן קצר והחובות רבים אבל אנא ה', תעזור לי לא להזניח את הנשמה היקרה שנתת לי.

רבונו של עולם

אל תתן לי להתבלבל מהקסמים של העולם הזה. תראה לי את האמת אבא, שהחטא והעבירה זה בכלל לא תענוג, זה בסוף מר, זה להרוג את הנשמה שרוצה רק אותך רק אותך רק אותך.

אל תתן לי לעשות עיקר מהעולם הזה, מהטפל עיקר. תעזור לי למלא את החיים שלי בנתינה וחסד, באהבת הבריות כי זה הטעם האמיתי. תעזור לי להיות כמו הצדיקים האלה שאוהבים כל אחד מישראל אהבה עזה, אפילו מי שפגע בהם. תעזור לי להסתכל בעיניים טובות על כל יהודי כי אם העיניים שלנו לא טובות על כל מיני אנשים, אז אנחנו בסוף סובלים מהעיניים הלא טובות שלהם.

רבונו של עולם, תעזור לי להרגיש איך אתה איתי בכל רגע ורגע, בכל נסיון שאני עובר, שאתה לא עוזב אותי, שאתה אוהב אותי, כי אם יש לי את זה, יש לי הכל.

שבת שלום

הרב מנחם אזולאי