בס"ד

בפרשתינו פרשת תרומה כתוב בהתחלה כך:(כה' ב')''דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו  את תרומתי''

בילקוט לקח טוב מבואר פסוק זה ונישאלת השאלה:מה הפסוק בא להגיד לנו בזה

שצריך לקחת תיקחו את תרומתי מה וכי נחשוב שלא לקחת עם מישהו מביא מה אז לא ניקח מימנו בטוח שנקח אלה הכוונה שהילקוט לקח טוב אומר שגם מי ערב רב  שהם שאולי יש חשש שאי אפשר לקחת מהם אז מחדש לנו הילקוט

לקח טוב שאין ספק בזה.

שכר מצווה

על פי דברי הזוה''ק מפרש הבעל "בית הלוי" את כל הפסוק מי שאינו מאמין בה' ובשכר ובשכר ועונש נחשב נתינת הצדקה לחטאת  על כך אומרת הגמרא

בבא בתרא (דף י') "נותן" לא נותן לשם מצווה אלא לשם כבוד  ולעומתו עם ישראל המאמין בשכר ובעונש, גם כאשר לא נותנים צדקה לשמה,אלא כוונתו

שבזכות הנתינה יזכה לדברים טובים ,והרי''ז מחלק על דעתו של "בית הלוי"

כותב שאפילו אינו מאמין בה' שכר הצדקה יזכר לו לשם מצווה .

לפי''ז מתבאר היטב את הפסוק :"דבר אל בנ''י ויקחו לי תרומה "-כאן מדובר על בנ''י המאמינים, שמהם אפשר לקבל ללא תנאי."מאת כל איש"- הכוונה

לערב רב, שמהם לא לוקחים ,רק מאיש אשר נותן בנדיבות לב ומיתוך כוונה לשם שמים ,ואז מסיים הפסוק:"אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי".

החילוק בין המאמינים לבין אלה שאינם מאמינים בענין הצדקה הניתנת מיתוך חשבונות צדדיים,מוסבר על ידי רש''י בעבודה שכאשר לא תתמלא המשאלה

המתלווית למצווה, יתחרט מי שאינו מאמין על נתינתו,משא''כ המאמין בה' ובהשגחתו.

הבדל נוסף הוא כאשר איש ישראל המאמין בה' נותן צדקה בשביל שיחיו בניו, הרי גם קיום משאלתו זו הוא רצון ה'. כיוון שהקב''ה רוצה שיחיו מאמיניו ושהיה להם כל טוב.נמצא א''כ שגם כוונתו היא מצווה.

וזה מה דאיתא באבות (פ''ד)"ששכר מצווה מצווה" השכר שה מאמינים מקבלים עבור מצווה זה גם כן מצווה , שכך הוא רצונו יתברך להיטיב למאמיניו .נמצא אל כן שהמתכוון בשעת הנתינה של הצדקה ,התכוון גם כן

למצווה, שהשכר נחשב למצווה.