"תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה,ט). תהליך גאולת ישראל החל מהסנה כשמשה נישלח לפרעה לצוותו להוציא את בנ"י ממצרים, והנה לפתע נראה עצירה בגאולה, לא רק עצירה אלא אפילו הכבדה. משה כואב את הצער הזה ומתלונן לה', ובתגובה ה' עונה לו במידת דין: "וידבר אלקים אל משה" וגו' (שמות ו,ב) 'דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר: "למה הרעותה לעם הזה"' (רש"י). הרי שבאה כאן התורה ללמדנו שאין לנו להקשות על תהליכי הגאולה גם אם הדברים ניראים תימה בעיננו, לה' יש את החשובנות שלו. זה במיוחד חשוב לדורנו, שבתחילה היה ניראה שהכל מתקדם לכיון הנכון, ולפתע חלה כעין נסיגה, במקום להוסיף ביישוב הארץ, עושים להיפך, וזה על גבם של מתיישבי א"י. בזה עולים ספיקות אולי אין זהו תהליך הגאולה.. לכן באה התורה ללמדנו להביט בעיניים של אמונה בה' שהוא יודע מה התהליך הראוי, גם אם לעיננו זה ניראה עצירה או נסיגה. אותו דבר היה בראשית בית שני בתחילה ניתן האישור לבנות את המקדש, ואז באה הוראה חדשה לעצירה. מי שהביט באותו רגע היה ניראה לו כמו עצירה של כל התהליך שהכל התברר כטעות, שאינו חלק מחזרה ליגאל מבבל. אבל מי שמביט כמה שנים מאוחר יותר רואה שאין הפסק לגאולה, אלא היה אמנם עיכוב אבל הוא התפוגג מהר. כך גם בדורנו אנו מחכים שנחזור חזרה לדרך המלך ולא מתייאשים. והנה יש האומרים שכיון שבתהליך החזרה לארץ היו מעורבים חילונים אז לכן אין זה קשור לגאולה. (חוץ מזה שזה קצת מוזר לומר לה' איך לנהל את עולמו..) ניראה שמיציאת מצרים רואים שאין זה מעכב, שהרי ביציאת מצרים היו מנהיגים לשבטים ('..והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר (תהלים סח, כח) "שרי יהודה רגמתם"' [סוטה לז,א]) והרי היו כולם בשער המ"ט בשערי טומאה, אז לכאורה לפי הטענה שאם מעורבים אנשים לא צדיקים אז לא קשור לגאולה, אז איך ניגאלו ביציאת מצרים שהיו מעורבים בשלטון בנ"י אנשים בשיא הטומאה? ואמנם יש הבדל שבמצרים הראש היה משה, ובתש"ח בראש היה לא דתי (בלשון המעטה) אולם כיון שההחלטות התקבלו בהצבעה בקבוצה, אז איך אפשר להתעלם מהדתיים שם? וגם בעליה מבבל חטאו השליטים "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי, כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה" (עזרא ט,א-ב) אז האם בגללם לא היה אז שיבת ציון? והרי הבית השני היה ראוי להיות הבית שלעתיד, שלכן בנוהו בצורה שבין הבית הראשון לבית האחרון, הרי שזה שהמנהיגות חוטא לא הופך את כל התהליך למבוטל. אפילו בהרבה יותר קיצוני, מובא בסנהדרין (קב,ב) 'א"ר יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר (מלכים א טז, כד) "ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון"'. והרי מיד אחרי הפס' הזה נאמר "ויעשה עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו, וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל להכעיס את ה' אלהי ישראל בהבליהם" (כה-כו). הרי שהיה כולו מסובב בע"ז, ומימלא גם את העיר בנה בידיעה שיעבוד שם ע"ז, ובכ"ז בשמים רואים את הצד החיובי בישוב הארץ ולא השלילי. ואף על בר כוכבא אומר הרמב"ם: '..ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג, נודע שאינו משיח' (מלכים יא,ו) לכאורה ברגע בחטא היו צריכים לפרוש ממנו, ובפשטות גאותו היתה מתחילה 'וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף' (יר' תענית ד,ה) משמע שתמיד היה כך, ולא ראו בזה הוכחה לכך שזמנם לא קשור לגאולה, עד שמת, הרי שחטאי הראש אינו מוכיח על דחיה מגאולה (ומה שהרמב"ם מביא שקם מלך מבית דוד שהוא צדיק.. זה לכתחילה שכך ראוי אבל לא מעכב [שלכן לא דחו את המחשבה שבר כוכבא הוא המשיח אע”פ שבפיו אמר כעין דברי כפירה, וגם לא מצאנו שהיה צדיק.. (אלא זה לכתחילה, ועוד שאולי בא בזה כדי למעט את יש"ו כמו שמביא בהמשך [שגרם הרג ליהודים והחליף התורה.. (הל' י)] ולא לעכב את סימני הגאולה אם אינו צדיק גמור) ובנוסף הרמב”ם מביא שאם לא עשה כל אלו הרי שאינו משיח, והרי אם כבר הוקם המקדש וקיבצו נדחי ישראל וניצח האומות, שאלו מעשי הגאולה (שלכן מראים על המשיח) אז כשבא המשיח איך יעשו זאת שוב, הרי כבר נעשה? אלא שגם לרמב”ם יש אפשרות שייעשה בשלבים של גאולה עד שלבסוף יבוא המשיח, כמו שאומר הרמב"ם ככלל 'וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו' [מלכים יב,ד] כך שבימנו שאנו רואים שזה בשלבים גם הרמב”ם לא יחלוק על המציאות, אלא מה שהעמיד בהלכות זה מה ראוי לכתחילה, אבל גם אם ייעשה בצורה שונה זה גם דרכי ה', עד שיבוא לבסוף מלך המשיח הצדיק בשלב שלו). וכעין דברי חז"ל 'ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב' (סנהדרין צח,א) והרי אם זמנם הוא שכולם רשעים אז מה פתאום שזמנם יקושר לגאולה? אלא שה' עושה זאת משום "למעני אעשה", אם כן ה' הוא מחשב את דרכי גאולתינו, ולכן גם אם לא ראוי ע"פ ראות עיננו, שהרי כולם רשעים אז ודאי שאין לגאלם, בכ"ז עצת ה' היא תקום, הוא היודע את דרכיו, ולכן אין לנו להחליט לה' מי יהיה השליח, ובפרט שבתחילה הדתיים (ברובם) נמנעו מלהיות שותפים בהקמת א"י, אז על מי נלין, על ה' שלא גאל על ידנו כשאנו לא רצינו, ובזה החילונים היו קשורים למצות ישוב א"י יותר מאיתנו, ולכן ראוי שדרכם תתגלגל הגאולה, שהם פעלו למען א"י, הם היו הצדיקים במצוה זו. וכיום א"י מלאה תורה יותר מכל הנעשה במשך הדורות...