כל מידות שאדם מודד בהם, מצווה הוא בפרשתנו (יט, לה-לו) שיהיו מצודקות ומכוונות – "מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק", ומוזהר שלא יעשה את המידה במשקל חסר – "לא תעשו עוול במשפט, במדה, במשקל ובמשורה".

כל איש ישראל הוא בנו של מקום - "בנים אתם לה' אלקיכם" (ראה יד, א), ואם כן, האיך יכול יהודי ליפול רח"ל בחטא שמנגד להשי"ת ומזיק לקשר שבין יהודי לאביו שבשמים?

אלא שהיצר אומן הוא במלאכתו, ואינו בא אל היהודי ומציע לו למרוד בהקב"ה ח"ו, כי אם עושה מלאכתו אט אט, וכמאמר רז"ל (שבת קה, ב) "כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה" וכו', שבתחילה מסית את היהודי לשנות רק מעט כמלא נימה מציווי השי"ת, וכך אט אט מוסיף ומפתהו עד שמסירו מן הדרך לגמרי רח"ל.

בנוגע ל'בגדי לבן' שהיה לובש הכהן-גדול בעבודות הפנים של יום הכיפורים כתוב בפרשתנו "ופשט את בגדי הבד . . והניחם שם" (טז, כג). וכתוב　 על זה　 בגמרא (יומא כד, א) "והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה". וברמב"ם כותב: "אינו עובד בהם פעם שניה לעולם אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם" (הל' כלי המקדש פ"ח ה"ה).

והנה, מעלתה של עבודת התשובה היא בעניין החידוש שבה. כלומר, האדם עוקר ומשנה את מציאותו הקודמת שהיה מלוכלך בחטא, ונעשה למציאות חדשה. ועד שיכול לומר על עצמו (כלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ז)): "איני אותו האיש שעשה אותם המעשים"!

כניסת הכהן-גדול לקודש הקדשים, המקום המקודש ביותר - אינה פועלת אצלו רק עליית מדרגה, אלא פועלת התחדשות גמורה במציאותו, וכביכול אינו אותו הכהן-גדול שנכנס שנה שעברה לפני ולפנים. ומכיון שנתחלף ונתהפך לאדם חדש, צריך הדבר להתבטא גם בלבושיו - שצריכים להיות בגדים חדשים, לא אותם אלו השייכים לעבודתו בשנה שעברה.

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 224 ואילך)