"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת" (ויקרא טז,א-ב). 'מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת"ל "אחרי מות שני בני אהרן".' (ספרא). לכאורה מה החידוש בזה שמיתת שניהם שווה, הרי אם חטאם היה שוה אז מן הסתם גם מיתתם שתהיה שווה?- קודם לזה נאמר '"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו", "בני אהרן" לא נטלו עצה מאהרן, "נדב ואביהוא" לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה' הרי שלא התייעצו בניהם מה לעשות, אלא במציאות שניהם עשו יחד, אבל כל אחד עשה מהבנתו בעצמו. מימלא לכן מובן שכיון שלא התייעצו זה בזה, אז מן הסתם לכל אחד היה שיקול אחר מדוע לקחת ולהקריב, ומימלא גם גזר דינם היה צריך להיות אחרת, ע"פ מחשבתם והקשר אליהם בעולם (ע"פ מדרגתו ותיקונו). לכן מציין הספרא שמיתת שניהם שווה. אולם מדוע באמת מיתתם שוה?- בפשטות כיון שחטאם היה כ"ך גדול, אז לא היה מספיק זכותם והבנתם בכדי להקל מעונשם ולכן שניהם מתו בשל העברה שעשו, ואולם אם דינם היה קל יותר אולי היה הפרש בין הדין של שניהם. ואולי זה קשור לנאמר קודם, שלא נטלו עצה ממשה ואהרן, שזה היה חובתם בדין, כמו הדעה: '..רבי אליעזר אומר: לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה' (ספרא ויקרא י,א) שלכאורה אם מתו על שהורו הלכה אז איך זה מתיישב עם הפס' שהקריבו אש זרה? (ראה ב'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שהסביר ע"פ הקבלה) ובפשטות כיון שהקריבו ולא התייעצו עם משה ואהרן אלא הורו הלכה בפניהם אז זה נחשב אש שלא מרוצה לקב"ה, ולכן היא אש זרה. או שמסכים ר"א שחטאו באש זרה (ע"פ המחלוקת שמובאת שם קודם) אלא שאומר שאילו רק זה היה חטאם לא היו נענשים במוות שכזה, אלא 'נתחייבו' בעונשם בשל שהורו הלכה בפני רבם. מינלא אם עונשם היה שהורו הלכה בפני רבם, אז לא משנה מה חשב ומה זכותו של כל אחד מהם, חטאם היה שווה, שהורו הלכה בפני רבם, שבזה אין הבדל למחשבתו ומעלתו (שמתגלה בהקשר למעשה ההקרבה כמה שראוי לו) אלא שניהם חטאו בשווה בזה, ולכן בהקרבה חטאם היה שווה במעשה, אבל מצד השוני שביניהם היה צריך להיות דינם שונה, אלא שגם עונשם שווה כיון שיש כאן גם חטא הוראת ההלכה שבזה שניהם בדיוק אותו דבר ועל זה ניגזר דינם. ואולי אפשר שזה בא לרמז, שנאמר בירושלמי (יומא א,א) 'א"ר חייה בר בא: בני אהרן באחד בניסן מתו. ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל'. לפי זה אפשר שאמנם מצד מעשיהם דינם היה צריך להיות שונה, אלא שביחד עם עונשם הם גם מכפרים על הכלל, ולכן אולי בכפרה על הכלל התווסף קצת לעונשם כדי לכפר לכלל, ולכן מיתתם היתה שווה לגמרי , כיון שבמיתתם הם גם לקחו כפרה על ישראל ובכך הושוו דיניהם. וניראה שלא במקרה נירמז על יוה"כ דווקא אצלם, כיון שנאמר "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים" (ויקרא י,יב) ופרש"י: '"הנותרים" - מן המיתה מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל. הוא שנאמר "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" ואין השמדה אלא כלוי בנים שנאמר "ואשמיד פריו ממעל". ותפלתו של משה בטלה מחצה שנאמר "ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא"'. מימלא מיתתם קשורה בעגל, ניראה שכיון שהביאו "אש זרה" (ע"פ הדעות השונות) אז זה הזכיר את העגל שהקריבו לאל זר (שכיון שלא לרצון ה' אז כעין ע"ז ח"ו) ולכן העלה את מידת הדין עליהם וניגזר להם עונש מיתה בשל כך, על אף תפילתו של משה לכפר להם. ולכן זה מזכיר את יום כיפור שמיוחדותו 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב) שהוא קשור למחילה על העגל, ובעקבותיו בא כפרה. כך גם בני אהרן חטאו וקשורים לעונש על העגל ובעקבותם באה כפרה לבנ"י, וזהו כמו שאומר רחב"ב שזה מלמד על כפרה במיתת הצדיקים, שצדיק שניפטר זה ע"י חטא, שאין אדם בעולם שלא חטא מעולם (משלי ז,כ) ובכך מתקשר לעונש מיתה מעץ הדעת וניפטר, ובדרך מכפר לבנ"י, וזה דומה לבני אהרן שחטאו והתקשר לחטא העגל ומתו וכיפרו בדרך על ישראל ולכן עונשם שווה כמו שמביא הספרי ע"פ הנאמר פס' “אחרי מות שני בני אהרן" שמחברם יחד במיתה. אולי לכן "כי בענן אראה על הכפרת” 'כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא' (רש"י). ניראה שמתבטא בענן כדי לומר שדומה להר סיני שה' ירד בענן, לרמז לקשרם.