"וגם נתתי ממנה לך בן" (יז, טז)

מדוע הודיע ה' לאברהם (ואח"כ לשרה) על לידת בנו עוד לפני ההריון, בשונה מהגר, שרק אחרי שהרתה, אמר לה המלאך שיהיה לה בן (לפי הפשט, ש"הנך הרה" מתייחס להריון שכבר היה לה)? הרי אם המטרה היתה לומר לו איזה שם לקרוא לו, היה יכול להמתין עד ההריון, כמו שאצל הגר, אמר לה את השם רק אחרי ההריון?

ייתכן שכיוון שכוונות האב והאם בשעת התשמיש משפיעות על אופי הילד, רצה ה' להודיע להם לפני ההריון, כדי שיוכלו לכוון בשעת תשמיש את הכוונות המתאימות להולדת ילד שעתיד להמשיך את שליחותו הגדולה של אברהם. ולכן הודיע להם מראש את שמו, ואת הטעם לנתינת שמו, שמלמד על אופיו של יצחק, ובהתאם לזה יכוונו בשעת תשמיש. זאת בניגוד לתשמיש סתמי, שעליו נאמר "יצחק מצחק את רבקה אשתו" (כו, ח), כלומר שאין בו כוונות כל כך גבוהות כמו בתשמיש המכוון להולדת ממשיך השרשרת, אף שברור שאצל ענקי עולם גם ה"מצחק" הוא בדרגה גבוהה.