בליל הסדר חובה לאכול מצה ומרור ולשתות ארבע כוסות, גברים ונשים כאחד. לחובה זו יש כמות מינימאלית, וקיימות שיטות שונות בין הפוסקים שיסודן בשיטות הראשונים מה היחס בין "כזית" ל"כביצה", והֶמשכן בשאלה אם הביצים של היום קטנו (כדעת הצל"ח) ובהתאם לכך קביעת השיעור במידות זמננו (הידוע כשיטת הגר"ח נאה וחזון-איש). רבים נוהגים, לפחות  ב"כזית" המצה הראשון שבו מקיימים את המצווה מדאורייתא, להחמיר לצאת ידי כל השיטות (כגון מצה וחצי ב"מוציא מצה" ו 150 מ"ל בכל כוס). אולם חולים ובכללם המתקשים בלעיסת מצה בכמות גדולה או בשתיית כוס מלאה אינם צריכים להוסיף על השיעור הנדרש לרוב הדעות. נדגיש כי אנשים בריאים אשר מקפידים על תזונה דיאטטית ינהגו כרגיל, ואם רוצים יגבילו עצמם ב"שולחן עורך" ולא באכילות המצווה. להלן, בתמצית, השיעורים  המינימאליים בכל דבר:

מוציא-מצה: כשני-שליש מצת מכונה (18-20 גרם). בכך יוצאים ידי חובת כזית דאורייתא כמעט לכל הדעות, ולרובם גם ידי חובת ה"כזית" של המוציא. ואם עדיין קשה -מעט יותר מחצי מצת מכונה, או אפילו שליש אם זו היכולת, אבל בפחות משליש אין יוצאים ידי חובה ואין לברך "על אכילת מצה". המתקשים בלעיסה יוכלו לפורר את המצה לחתיכות (ומותר לעשות זאת אף השנה –בשבת) ואם יש צורך: גם להרטיבה במים ללא השריה כי מים אינם מבטלים הטעם כל עוד לא התרחש תהליך של בישול (הוראת הגרשז"א למתקשים ללעוס מצה יבשה –הליכו"ש,ט',פ').

כזית של כורך וכזית של האפיקומן: שליש מצת מכונה בכל פעם.

מרור:  17-18 גרם =עלה בינוני של חסה.

ארבע כוסות: בכל מקרה הכוס צריכה להכיל לפחות 86 סמ"ק (רביעית) ולכן כוסית פסולה. אולם אין הכרח לשתות כל התכולה, וחולים המתקשים או שאסור להם לשתות כמויות, יסתפקו בשתיית רוב שיעור רביעית כדי לצאת ידי חובה, היינו כשליש כוס ביתית סטנדרטית. המתקשים לשתות יין המכיל אלכוהול, יוצאים ידי חובה במיץ ענבים הכשר גם לקידוש, משום שיש גם בו סממני חירות.  

ויהי רצון שנזכה לעסוק בשיעור אכילת הפסחים והזבחים!