בחז"ל ובראשונים יש כמה העמדות איך להעמיד את החיוב של קרבן פסח אחרי יציאת מצרים, ראה באריכות ועמקות גדולה ב'תורת המועדים' 'פסח דורות' למרן שר התורה פאר הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. וסה"כ יוצא שיש כמה העמדות: א. היו חייבים גם בזמן המדבר (ולא עשו מטעם שהיו ערלים) ולכן הפסח שעשו בשנה השניה (פסח במדבר) היה ע"פ דין. ב. החיוב הוא רק מהכניסה לארץ, שזה או מההגעה לארץ, ולכן בזמן יהושע (פסח גלגל) היה מצד הדין ופסח במדבר היה מצד הוראת שעה. או מזמן כיבוש ונחלה, ומימלא גם פסח גלגל הוא כמו פסח מדבר שעשוהו בשל ציווי מיוחד של הוראת שעה. וניראה מעבר ללימודים שיש לכל אחד לשיטתו, כמו שמברר היטב מרן הגאון, אפשר להוסיף שיש כאן כעין עניין איך להתייחס לפסח ביחס לגאולה. מראש נאמר למשה: “לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” (שמות ו,ו-ח). שאפשר לקראותו כשני חלקים "אני ה'.. וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" שזה היציאה מגלות מצרים, ובנוסף לזה יש הבטחה נוספת "והבאתי אתכם" וגו', ומימלא ברגע שיצאו ממצרים התחייבו בפסח על גאולתם, ולכן זהו כדעה שהתחייבו לפני א"י. לעומת זאת אפשר ללמוד ש"והבאתי" זה המשך, שהכל גאולה אחת, ולכן בעצם אין הגאולה שלמה אלא רק מא"י, מהכניסה או לאחר ירושה, ולכן עד אז זהו הוראת שעה. וזה אולי קשור למחלוקת על כמה כוסות שותים בפסח. שלגרסת ר"ח רי"ף ורמב"ם יש גם דעה 'חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון' (פסחים קיח,א) וטעם הכוסות: 'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו' "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר, "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי"' (יר' פסחים י,א) ומימלא חלקו האם כולל את "והבאתי" או לא, האם הוא חלק מהותי אחד עם היציאה, או שהוא נחשב כשלעצמו ורק דבוק עם היציאה, שברור שחלק מהיציאה היא גם כדי לחזור לא"י. ולכן למ"ד ארבע כוסות התחייבו עם יציאתם ממצרים (בכ"א ממתן תורה שכנגדו "ולקחתי", אלא שזה לפני פסח במדבר, כך שבפסח השני כבר התקיים כל הלשונות) ואילו למ"ד חמשה כוסות לא התחייבו עד א"י. והנה ההבדל בין אם התחייבו מהגעה לארץ או מאחרי כיבושה, אולי תלוי גם בפס' האלו, האם "והבאתי.. ונתתי" זה דבר אחד, שההבאה פרושה שתגיעו ותכבשוה (“ונתתי” זה שתהיה בידנו) ולכן החיוב רק בסוף הירושה, או שזה הבטחה נוספת, ש"והבאתי" זהו לשון הגאולה, ואילו "ונתתי" זה אחרי שיתקיים שהבאתי אתכם לשם, ובכך ניגמרת הגאולה ממצרים אתם תמשיכו עד שתכבשוה, ומימלא מיד בהגעתם לארץ (מהגלגל) התחייבו. ואולי אפשר לדעה שהתחייבו מא"י, תלוי האם “והבאתי" הוא חלק מ"ולקחתי" שזה קבלת התורה, שעד כיבוש א"י והתיישבותנו בה, אין אנו מאוחדים עם התורה, איננו נחשבים לקוחים לה' בשלמות, שזה דווקא מא"י שהיא מקום חלות התורה במהותה (שרק בא"י עיקר התורה, ספרי "עקב" מג,יז) ולכן עד אז (פסח מדבר וגלגל) היו הוראת שעה. או שכל זמן המדבר היה כדי שהתורה תספג בנו ('אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן'. תנחומא "בשלח" סימן א) ולכן כל זמן המדבר זה חלק מ"ולקחתי", ממתן תורה, שכולל את ספיגת התורה בנו. ומימלא "והבאתי" זה מהכניסה לארץ שבזה ניגמר חלק ה"ולקחתי" (לפני שכבשו) [כך ש"והבאתי" קשור בסיום "ולקחתי", ולכן נחשבים כאחד, סוף הספיגה ותחילת הקשר עם א"י] ולכן פסח גלגל כבר היה מחוייב ע"פ דין. ובכ"א לפי שניהם פסח מדבר היה הוראת שעה, כיון שקשור ב"ולקחתי" שהוא חלק מהגאולה, אז ראוי לציין את קשרו לגאולה ולכן נעשה בו פסח כהוראת שעה, לומר שאין כאן את השלמות אבל יש כאן קשר לעמודי הגאולה. ולדעה שרק אחרי כיבוש ונחלה, עשו כהוראת שעה את פסח גלגל לומר שהקשר לארץ היא חלק מהגאולה, שאמנם עדיין לא הגיעו לשלמותה (כי לא נחלוה) אבל כדי לציין את מעלת הקשר של א"י, אז מיד כשהגיעו הצטוו לעשות את הפסח כהוראת שעה כדי להדגיש זאת. והנה גם לדעה שהתחייבו מיד ממצרים (ולכן תמיד זה מדינא) אפשר שמצד הפסח כיון שה' פסח במצרים וכנגדו הקרבן אז התחייבו מאז, אבל כאשר מבטאים את לשונות הגאולה אז מתחשבים בשלמות שזה כולל את הלשון כנגד א"י.