שלטון הטרור הוא פרק במהפכה הצרפתית שהתקיים בין ה-5 בספטמבר 1793 ל-28 ביולי 1794. התקופה התאפיינה במספר גדול של הוצאות להורג של "אויבי המהפכה" על ידי "הוועדה לשלום הציבור" בראשותו של מקסימיליאן רובספייר.
לאחר שהוצאו להורג בעלי ההון, הספסרים, מלוכנים, אריסטוקרטים (שלא נמלטו או הוצאו להורג קודם לכן), עיתונאים ביקורתיים ואנשי הכמורה הקתולית, שהוכרזו אף הם כאויבי העם והמהפכה, הוצאו להורג הן אנשי הסיעה המתונה, הז'ירונדינים והן אנשי הסיעה הקיצונית, האבריסטים (על שם ז'אק אבר) על ידי אנשי הסיעה היעקובינים. כמו כן הוצאו להורג בשל הלשנות על בגידה עקב סכסוכים של מה-בכך אלפי אנשים מהמון העם. בפריז לבדה הוצאו להורג 2,639 איש וברחבי צרפת הוצאו להורג עוד עשרות אלפי אנשים נוספים. רוב ההוצאות להורג התבצעו באמצעות הגיליוטינה.
ב-17 בספטמבר עבר "חוק החשודים", שהרחיב את סמכויות הפעולה נגד "אויבי החירות". החשודים כ"אויבי החירות" היו כל מי שהביעו במעשה, בדיבור או בכתב סימפטיה למלוכנות, כל מי שהיו בני משפחה או קשורים בקשר כלשהו לאריסטוקרטים שהיגרו מצרפת, כל מי שהיו פקידי או משרתי השלטון המלוכני ולא קיבלו על עצמם את חובותיהם של אזרחי הרפובליקה וכל מי שאינו נאמן למהפכה. החשודים נשפטו בבית דין מיוחד לבוגדים ופושעים פולטיים, שכונה טריבונל. כדי להיחשב כחשוד, לא נדרש ביצוע עבירה אלא תשתית רעיונית לחוללה בעתיד. ההוכחות שנדרשו על מנת לפסוק פסק דין של בגידה היו קלושות. גזר הדין על עבירת הבגידה היה בדרך-כלל מוות, ללא אפשרות לערעור. ההליכים המשפטיים היו קצרים והסתיימו תוך ימים ספורים ואף שעות בודדות. בצרפת כולה התפתחה תרבות של הלשנה, כאשר סכסוכים בין-אישיים מסתיימים לעתים בהלשנה על פעילות אנטי-מהפכנית.
לאחר תקופה בה הוצאו להורג בעיקר בוגדים בעלי פרופיל מובהק של "אויבי החירות" כאריסטוקרטים, בעלי הון ואנשי כנסייה ואזרחים פשוטים עקב הלשנות, החל רובספייר להוציא להורג את חבריו ושותפיו למהפכה. הבוגדים העיקריים בקו המהפכני הרדיקלי היו חברי סיעת הז'ירונדינים וכן יעקובינים שסטו מהדוקטרינה שייצג רובספייר או שאיימו עליו או על אנשי שלומו. חבר המועדון היעקוביני שסרח, לדעת רובספייר ואנשיו, הודח מהמועדון. ההוצאה מהמועדון הובילה למשפט בטריבונל שסופו, לרוב, גזר דין מוות בעוון בגידה במהפכה. במקביל חיסל רובספייר במרץ את האגף הקיצוני-מדי לטעמו.
ב-30 במרץ נאסר דנטון, שהיה אחד הפופולריים ביותר מבין ראשי המהפכה וקודמו של רובספייר, הוא נכלא בכלא והוצא להורג ב-6 באפריל יחד עם "קושרים" נוספים מראשי המהפכה המוכרים ביותר.
בין אפריל ויולי התחולל "הטרור הגדול", במסגרתו הוצאו להורג בפריז לבדה 2,500 איש. ב-22 בחודש פרייריאל (10 ביוני) נחקק חוק-פרייריאל שנועד לייעל את עבודת הטריבונלים. במסגרת חוק זה בוטל הצורך בראיות, הותר להשתמש ב"הוכחות מוסריות" לשם הרשעה ובשם השוויון (כי רק העשירים יכלו להרשות לעצמם סנגור) ועל מנת שלא יישמעו בטריבונל השמצות ותעמולה נגד המהפכה, בוטלה הזכות להגנה משפטית.

שלטון הטרור הגדול הגיע אל סופו, בשל טעות אחת קטנה אך משמעותית של רובספייר.
 
בשלהי חודש יולי 1794 הביא רובספייר רשימת מועמדים נוספת להוצאה להורג לקונוונט, והצהיר לפני הנוכחים שרבים מביניהם רשומים ברשימה שבידו ועתידים להיות מוצאים להורג בקרוב. כולם חששו ששמם מופיע ברשימת המיועדים לחיסול (שכן, לא היית צריך לעשות דבר כדי להיכלל ברשימה כזו, ואין דבר שתוכל לעשות כדי להוכיח את חפותך ולהינצל מגזר דין נוראי בעקבות הופעתך ברשימה). בעקבות כך קמה סערה גדולה שנקראה לימים 'הפיכת התשעה בתרמידור' ובמהלכה נעצר רובספייר יחד עם קומץ מתומכיו הבולטים ב-27 ביולי 1794. לאחר שנגזר גזר דין מוות על רובספייר, הוא ניסה להתאבד בעזרת אקדח ונפצע בלסתו. רובספייר הוטל בבית העירייה על שולחן כשהוא מדמם מלסתו המרוסקת וללא יכולת דיבור. הוא היה מושא להקנטות וללעג של הנוכחים. בחלוף שעות אחדות הובל מבית העירייה אל כיכר העיר ולעיני קהל צופים נערף ראשו בגיליוטינה.
עם מותו, תם שלטון הטרור ונסללה הדרך לעידן חדש.
רובספייר למד בדרך הקשה ששליט יכול לחוקק חוקים דרקוניים ולהוציא להורג עשרות אלפי אנשים, בשל חשדות קלים שבקלים. אבל אם כל אחד ואחד יחשוש שהוא הבא בתור, ושאין קשר בין התנהלותו לבין גזר דין המוות שעלול לחול עליו, המרידה בשליט עשויה להיות בלתי נמנעת ומהירה מאוד.

מה שרובספייר לא הבין, אחשוורוש הבין היטב.

אחשוורוש ידע שהוא יכול להנהיג שלטון טרור ולהרוג עמים שלימים כעונש על מרידה וכדומה, בלא להניד עפעף, בלא שיהיה מי שימחה בדבר. אבל הוא לא יכול בשום אופן להסכים להשמדת עם נקי וחכם תמורת בצע כסף. פעולה כזו לא יכולה לעבור בשקט בדעת הקהל, כי כל אחד יחשוש שמלך שמתנהל באופן זה, עלול מחר גם למכור אותו לאבדון בתמורה להצעה כספית. קבלת הצעת המן למכירת היהודים לאבדון, עלולה לסכן את ממלכת אחשוורוש ולעורר מרידות מכל העמים, שיחששו שהם הבאים בתור. לכן, כאשר המן מבקש לשקול עשרת אלפים כיכר כסף, תמורת הסכמת המלך להשמדת היהודים, אחשוורוש פוסל זאת על הסף ואומר לו "הכסף  נתון לך".
וכפי שמופיע בספר חש"ב דברי יקר בשם החתם סופר זצ"ל:
'ומעתה כאשר אמר המן מלשינות על ישראל, ואת דתי המלך אינם עושין להם והם מורדים במלכות, זה היה ניחא לאחשורש. אבל כשאמר, ועשרת אלפים וכו', השיב לו מיד הכסף נתן לך, פירוש, מלהזכיר כאלה שתוק מרצות כסף, כי יאמרו כל העמים כי בשביל כסף עשיתי זאת וימרדו כולם בי, ויורידוני מכסאי. אבל העם לעשות בו, יען כי הם מורדים במלכות'.
פרשת הכסף, שלא יצאה לפועל בשל סירובו המוחלט של אחשוורוש, הפכה לסוד מדיני בעל סיווג בטחוני מהמעלה הראשונה. ולכן 'בודאי בפתשגן הכתב כן נכתב כל דבר שהם מורדים במלכות, ובאמת לא נודע לשום איש שדבר המן מכסף ליתן למלך, כי יהיה בזה בזיון גדול גם אם היה רק המדובר ממנו כמובן'.
"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" (אסתר ד,א), דבר פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול, נודע למרדכי ברוח הקודש. ובמהלך מתוחכם מאוד הוא מוסר לאסתר, באמצעות התך, את המידע המודיעיני יקר הערך. לכי למלך, הוא אומר לה, ותגלי לו ' כי הדבר ידוע ונודע לכל כי המן קנה את העם מהמלך, וכאשר נעשה בצאן עשו באומה גדולה. ואין לך בזיון גדול מזה, וגם סכנה למלך כנ"ל'.
המלך שומע את טענת אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" (אסתר ז,ד), והוא חושב לעצמו מי הדליף מחוץ לחדר הישיבות המלכותי את דבר פרשת הכסף, שעלתה בפגישה בארבע עיניים בינו לבין המן. מאין נודע הדבר. מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו להדליף מידע מסווג זה?
'אין זה כי אם המן בעצמו גלה את הדבר (ובוודאי כי כוונתו באמת להפיל את המלך ולבזותו) והיה בזה דבר חכמה גדולה. בזה יש חרב ביד אסתר להפיל את המן, והיינו, את פרשת הכסף אשר כי אמר המן; כי נודע מהמן אשר אמר להמלך, ועל כן צדקה אסתר, נמכרנו בכסף מלא. וכשמוע המלך כזאת, חרד מאד וצעק מי היא זה וגו' אשר מלא לבו למכור בעד כסף אומה שלמה. והשיבה איש צר ואויב המן הרע הזה. ורבותינו ז"ל אמרו במדרש צר לי ואויב לך הוא, ואויב שעשה כזאת יגלה הדבר למרוד בך'.
ודברי פי חכם חן. שפתים ישק.

(מבוסס על דברי הרב יששכר דוב פרידמן הי"ד בספרו מטה יששכר, המובאים באתר "תורתך לא שכחתי". מקורות היסטוריים עיקריים: ויקיפדיה ו-wikiwand)http://toratcha.com/?p=3474