'סידור עשיית מצוות אלו בליל חמישה עשר, כך הוא... ומביאין שולחן ערוך, ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה, מביאין על השולחן שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה' (רמב"ם חמץ ומצה ח,א). 'מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלש מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר, ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ונהגו בבשר וביצה... והבשר נהגו שיהיה זרוע, ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת' (שו"ע או"ח תע"ג,ד). מסביר המשנה ברורה: 'ונהגו בבשר וביצה- וכ"ש אי בעי לעשות שני מיני בשר אחד צלי ואחד מבושל זכר לפסח וחגיגה דשפיר דמי, אלא דאף בביצה יצא בזה. ויש שכתבו דמה שבחרו בביעא כלומר בעי רחמנא למפרק יתנא. ויש שכתבו משום דעושים אנו זכר לאבילות בית המקדש שאין אנו יכולין להקריב קרבן פסח'. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר לטעם המנהג בביצה, שהיא מיוחדת בכך שכמה שמבשלים אותה יותר היא יותר מתקשה (שלא כשאר החומרם שמתרככים), וזהו כעין "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ". ועוד מהביצה שניראה כחומר בלי חיים בוקע בסוף חיים, כך בנ"י קודם ניגאלו חומרית (יציאת מצרים) ואח"כ רוחנית (מתן תורה), שכך נעשה תהליך הגאולה (וכך גם בימנו). ואולי אפשר לומר עוד, שהביצה היא כנגד החגיגה, ולכן הנהיגו לעשות ביצה כדי שיוכלו לאכול אותה, כיון שבשר צלי לא נאכל בליל הסדר ורצו להדגיש את עניין החגיגה. שלא כקרבן פסח שלא חל בימנו כלל (כי אין קרבן) בעניין חגיגה כן יש קשר גם בימנו, שכעין חגיגה נעשית ע"י דברי שמחה בימנו כשאין קרבנות (ת"ר: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז, ז) "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך" ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד, טו) "ויין ישמח לבב אנוש"' [פסחים קט,א]), כך הביצה נאכלת, שאכילה ככלל משמחת, ולכן בזה כעין רומזים מצד אחד על קרבן חגיגה הכללית (כי כאן החגיגה כדי לאכול על השובע ולא קרבן חגיגה רגיל של שלמי שמחה) כדי לרמז על עניין חגיגה (של הקרבן חגיגה של לשובע), ובביצה דווקא שבו יוצא בסוף עוף שיש לו זרוע (כעין הזרוע) אבל נאכל. ואמנם יכלו להביא בשר שאינו צלי, אלא שרצו לקשר לפסח, שהחגיגה באה בשל הפסח שיאכל לשובע, ולכן ביצה צלויה, ולמנהגים של ביצה מבושלת רצו להרחיק מטעות שמא יתבלבלו בין הבשרים ויאכלו את בשר הצלי, ולכן עשאוהו בביצה שלא יתבלבלו בניהם (והחגיגה אינה באה צלי ולכן ביצה מבושלת). ואולי בפשטות לאנשים לא היה כסף לכן עשו בביצה שהיא זולה מבשר, ומזכירה בשר (כך שמזכיר חגיגה) וכדי שלא יהיו נוהגים כל אחד אחרת הנהיגו כולם בביצה. ואולי זה כנגד הכינים, כיון ש'ריה"ג אומר: מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות? במצרים מה הוא אומר: "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים הוא" כו' (הגדה של פסח), מימלא בכינים התגלה מהות מכות מצרים, שזה מה' וכעין אצבע, לכן כיון שזה מלמד על מכות מצרים, אז כנגדו עשו ביצה, שהכינים באים מביצי כינים, וכן הם כ"ך קטנים עד שניראים כביצה קטנה (שלא מבחינים בצורתם), ולכן כמו שהזרוע כנגד קרבן פסח שקשור במכת בכורות, כך נהגו בביצה כנגד כלל המכות, ובפרט כינים המגלה על כלל המכות, והחגיגה באה לפני אכילת הפסח כדי שיהיה לשובע, כעין כלל המכות שבאו לפני מכת בכורות כדי לגלות על ה' בעולם (ראה בהרחבה דברי מרן גדול הדור הגר"ח דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' 'דצ"כ..'). עוד ניראה שזה רמז על גאולת מצרים, שהיתה מהר לפני שבנ"י נפלו לגמרי לשיא הטומאה ולא היו ניגאלים, שכך גם הביצה. כדי שהאפרוח יווצר צריך שהאמא תדגר עליו, שאם לא ייעשה כך לא יצא אפרוח עד שהביצה תסריח. כך גם בנ"י בשל משך הזמן כמעט שנפלו לגמרי לטומאה ואם היו ממשיכים בגלות מצרים היו נופלים לגמרי (כעין שמסריח), לכן בא ה' וגאלם מיד שבכך התפתחו בהמשך בנ"י לקדושה (בים סוף ובמתן תורה), והגאולה היתה במשל של עוף "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ" וגו' (שמות יט,ד-ה) הרי שנירמז הגאולה בעוף, וסמוך לו עניין קדושת בנ"י, לכן כנגדו עשו ביצה, שבה מרמזים על חגיגה לפני הפסח שיאכל לשובע, שזהו כרמז לסיבה שלכן נעשתה יציאת מצרים.