סימני כשרות אלו יש בהם לימוד בנוגע לה"בהמה" שבאדם, היא נפשו הבהמית ויצרו הרע, שצריך לבררה ולהפכה לקדושה. והדרך לברר ולהבחין אם זוהי בהמה טהורה או טמאה הוא על ידי שני הסימנים, מפרסת פרסה ומעלת גרה:

בבהמה יש חילוק עיקרי בין ראש לרגל, שדוקא הרגל קרוב אל הארץ. וכן הוא בעבודת השי"ת, שאפילו בנפשו הבהמית, יכולים רק הכחות הקשורים עם ה"רגל", כח המעשה וכדומה להיות "קרובים" אל הארץ, ומונחים בענינים גשמיים וארציים, אבל ה"ראש" וכחות הנעלים שבו אינם צריכים להיות מונחים בענינים ארציים, כי אם "רחוקים" מן הארץ, כמו בראש הבהמה.

אך בזה שהראש "רחוק" מן הארץ לא די, אלא כדי שהבהמה תהי' טהורה צריך להיות הסימן של "מפרסת פרסה", והיינו, שגם ה"רגל" הסמוכה לארץ צריכה להיות עם פרסה – פרסא (באל"ף), שענינה הפסק והעלם – שאפילו כח המעשה (רגל) צריך להיות בהפסק מהענינים הארציים. ולאידך, הפרסה צריכה להיות סדוקה ומובדלת לגמרי, כפירוש תיבת "מפרסת", שמרמז על זה שהענינים הגשמיים והארציים לא יהיו מובדלים ומופסקים לגמרי מהראש, אלא צריך להשאיר בהם "סדק" שעל ידי זה יאיר בהם אור אלקי, להאיר גם את הענינים הארציים באור הקדושה.