על הפסוק בפרשתנו "שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה" (י, ד) מפרש רש"י "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה, שלא לערבב את השמחה". ומצינו שבמעשה זה של "העבר את המת" נצטוו קרובי המת, הלויים.

כתב הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל) "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו כו' כמו שזכה לכהנים ללוים".

וזה מה שמשמיענו הכתוב, ש"העבר את המת" מוכרח הוא כדי "לא לערבב את השמחה", והיינו, שענין זה מוכרח הוא כדי שהעולם יהי' משכן ומדור לשבתו יתברך - "שמחת המשכן", שהרי בלי העברת האיסורים - "הלכלוך והטינוף" (לקו"ת בלק ע, ג) - אי אפשר שיהי' העולם משכן ודירה ראוי' לה'.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ז עמ' 107 ואילך)