באותה שעה שנחתמה גזרת הכיליון על היהודים בממלכת אחשוורוש, רץ בבהלה אליהו הנביא לאבות העולם ולמשה רבינו שיפעלו למען עם ישראל. והם שאלו אותו: מה הסיבה שבעטיה נגזרה עליהם הגזרה הקשה?

ענה להם אליהו הנביא: מפני שנהנו מן הסעודה שערך אחשוורוש במלאות שלוש שנים למלכותו. אחשוורוש ערך משתה לכל שריו ועבדיו ומשתמש בכלי המקדש (אשר נלקחו לגולה עוד בימי נבוכדנאצר מלך בבל). לקול הנגינה ממלאים אחשוורוש ושרי המדינות יין בכלי המקדש ושותים בהם! והיהודים שהשתתפו בסעודה במקום לבכות ולזעוק לשמים על כך, הם לא בכו וגם לא נאנחו, כי אם "נהנו מסעודתו של אותו רשע" – נשארו במקומם, אוכלים! מסתכלים! נהנים! לא הכירו בחטאם.

אמר משה רבינו לאליהו הנביא: האם יש אדם כשר בדור?

אמר לו: יש, ומרדכי שמו.

אמר לו משה: לך והודיעו על הגזרה, והוא יתפלל ואני אתפלל, ונבקש עליהם רחמים.

אמר לו אליהו: קשה היא הגזרה, שכבר נחתמה!

אמר לו משה: אם נחתמה בטיט, יכולה תפילתנו להישמע, אך אם נחתמה בדם...

אמר לו אליהו: בטיט נחתמה.

אמר לו משה: אם כך, לך והודיע למרדכי.

אכן בוטלה הגזרה וכך נותרנו אנו צאצאיהם של היהודים שניצלו מן הגזרה, לספר על מה שהיה אז.

איננו מתיימרים לנסות להבין מאמרי חז"ל הצופנים בקרבם סודות וסתרי תורה, אך נתייחס לרעיון מעניין שכתב ספר "לב אליהו" (שמות, מאמר צ"ו) על משמעות חותם הטיט וחותם הדם.

בספר בראשית (ב, ז) מתוארת יצירת האדם: "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

"עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – מייצג את הנפש הבהמית והחומרית שבאדם, המצוי בכלל בעלי החיים.

"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" – מייצג את החלק הרוחני שבאדם.

נמצא שהאדם מורכב מחומריות ומרוחניות השוכנות זו לצד זו, ובכך ניתן לאדם כוח הבחירה שלא ניתן לבריות האחרות, כדי שיוכל האדם לעשות דברים כנגד הנטיות הבהמיות ולהיאבק בתאוותיו הגשמיות.

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אמת, כאשר אותו אדם נכשל בהתמודדות, עליו לתקן את דרכיו, אך תלוי איזה חותם יש על העבירה שלו - "חותם של טיט" או "חותם של דם".

אם מקור העברה הגיע מהצד של "עָפָר מִן הָאֲדָמָה" - בגלל שתאוות גופו גברו עליו, אזי זהו "חותם של טיט".

אך מי שלא השכיל להמליך את שכלו על גופו ולהבין את תפקידו בעולם, אלא הוא מהלך בעולם כמי שקוסם זרקו למסעדה והקציב לו שמונים שנה לזלול ממנה כאוות נפשו – אזי "חותם של דם" יש על מעשיו (הדם הוא ביטוי של הנפש) מכיוון שהאדם בטוח בצדקת דרכו, והוא כלל לא חושב שהוא צריך לשנות את דרכו.

שאל משה רבנו את אליהו הנביא, האם יש "חותם של טיט" על העברה או "חותם של דם", האם חטאו מפני שיצרם הכניעם, או מפני שהשתבשה מחשבתם עד שהיו סבורים כי כהוגן הם נוהגים?

השיב אליהו הנביא למשה רבינו: חותם של טיט.

אם כך, אמר משה רבינו: הבה נתפלל, וינצלו.

מתוך: "ותן חלקנו".