הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל

השליחות היהודית של הדוד
(דברים בסימפוזיון שנﬠרך מטﬠם “הבמה ליהדות ורוח" ב"היכל התרבות“ בת“א, באלול תשכ“ו, בהשתתפות דוד בן גוריון ונשיא ההסתדרות הציונית הﬠולמית ד"ר נחום גולדמן.)

הלקוי הרוחני הגדול של הדור הזה, הוא חוסר הבהירות בכל הנוגﬠ לﬠרכי היסוד של
היהדות. שורר טשטוש התחומים וטשטוש ההגדרות בכל מישור מחשבתי. אין ﬠדך מוגדר,
אין דרך ברורה, ﬠרפל מכסה את מושגינו ביחסי הדת בכללה, ואולי גם ביחס לקשר שבין
הﬠם היהודי לתורת ישראל ומדינת ישראל.

הפילוסופיה היהודית מתחלקת ל־3 שיטות. שיטתו של הפילוסוף היהודי הראשון הוא
פילון האלכסנדרוני (כי הוא זכאי מן הצדק, מבחינה היסטורית, ומבחינה פילוסופית להחשב
כפילוסוף היהודי הראשון). הפילוסוף היהודי השני הוא רב סﬠדיה גאון, והשלישי הנשר
הגדול הוא הרמב"ם. כל יתר הפילוסופים, או שהם זהים ﬠם אחת השיטות, או שהם ﬠשו מיזוג ושילוב בין השיטות.

והנה רב סﬠדיה גאון, שהוא היה הנאמן ביותר לתורת ישראל מבחינה פילוסופית אמר,
"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה”. כלומר, הﬠם היהודי הוא ﬠם במידה שהוא נאמן לתורתו,
זו ההגדרה הפילוסופית למהותו המיוחדת של הﬠם היהודי. לפי השיטות הפילוסופיות המקובלות הן של אפלטון והאקדמיה והן אלו של אריסטו וחבריו באסכולה הפילוסופית, כל ﬠם מתפתח באופן טבﬠי, הרﬠיון המדיני הוא רﬠיון טבﬠי, הוא התפתח באופן הדרגתי, מבית למשפחה, ממשפחה לכפר, מכפר לאגוד כפרים - פוליס - ﬠיר ומﬠיר לﬠם, ולמדינה. אצלנו הפרוצס היה הפוך. אנחנו לא התפתחנו בצורה טבﬠית, הדרגתית כﬠם. אנו קבלנו את הרﬠיון המדיני, לפני שנהיינו בכלל, לאיזה שהוא קבוץ יהודי. הרﬠיון המדיני שלנו, ניתן לנו מהשמים ﬠל ידי האלהים ותורת ישראל. תורת ישראל, זהו הרﬠיון המדיני שלנו. אנחנו נהיינו לﬠם, בכדי להגשים ולבצﬠ את הﬠרכים הגלומים בתורת ישראל.

הﬠם היהודי לא יצר את תורת ישראל, אלא הוא תוצאה של קיומה של התורה, של
ההכרח המטפיסי להגשים את הﬠרכים הגלומים במוסר הנביאים, בחזון התורה ובחזון האנושות. "הסכת ושמﬠ ישראל, היום הזה נהיית לﬠם לה' אלוקיך", זה נאמר לזמן מתן תורה, כי רק ﬠם קבלת התורה, נהיינו לﬠם. לא ﬠם ככל הﬠמים, לא באותו תהליך, לא באותה מגמה, ןלא לאותן מטרות. המטרות של ﬠמים אחרים ושל מדינות אחרות כפי שהפילוסופיה מגדירה, הן מטרות אנוכיות-תוﬠלתיות בלבד בכדי שהﬠם יוכל לשרת את ﬠצמו, שהקבוץ הזה יוכל לספק את ﬠצמו ולהגן ﬠל חייו מבחינה כלכלית, מדינית וצבאית. המטרה שלנו, של ﬠם ישראל, כפי שהותוותה ﬠל ידי התורה היא לא רק בכדי שנוכל לשרת את ﬠצמנו מאותן הבחינות, הפיזיקליות, הכלכליות והבטחוניות בלבד, כל אלה הן רק תוצאות של האידיאל הנﬠלה של קיום הﬠם, והן כלי שרת ואמצﬠי, בכדי להגשים את המטרה הﬠילאית, את הרﬠיון המדיני הﬠליון של הנביאים ושל תורת ישראל. הרﬠיון של גאולת האנושות, ובראש וראשונה, גאולת הﬠם מבחינה רוחנית, ולכן, אין בזה משום פלא, שהﬠם היהודי התארגן מלכתחילה, ﬠוד בתקופת המדבר, בצורה כזאת וﬠל בסיס כזה שיוכל להחזיק מﬠמד גם אם לא יהיה מרוכז בטריטוריה אחת. כי לא הרכוז הטריטוריאלי ﬠשה את הﬠם היהודי כﬠם, ואין הוא אשר מחזיק אותו כﬠם.

חקרתי ובדקתי, ונוכחתי לראות שברוב שנות קיומו של ﬠמנו ושבתנו בארץ ישראל,
גם בתקופת הבית השני, רוב הﬠם היהודי לא ישב בארץ. אינני מצדיק את זאת. להיפך, אני
אומר שזה היה אסון, ואולי האסון הגדול ביותר לﬠמנו, אם כי מאידך, יתכן שבזכות זאת
נשתמרו יחודו ולאומיותו בתנאים הקשים ביותר בהיסטוריה שלו, אבל דא ﬠקא, אסור להפוך
את היוצרות, להפוך את הסיבה למסובב, ואת המסובב לסיבה.

שבתנו בארץ הזאת, כיסופינו לארץ ישראל, וגם שיבת ציון הנוכחית היא תוצאה של המכנה המשותף אשר ﬠשה את ﬠם ישראל כﬠם אחד, ואין זה חשוב כלל וﬠיקר, איך נגדיר את ﬠצמנו מבחינה טרמינולוגיה, ואיך אנחנו קוראים את זאת, ﬠם, צבור, או לאום, או "נציון׳׳,
חייבים להכיר את השליחות שלנו אם אנו יותר מﬠם, ויש כאלה שחשבו שאנחנו פחות מﬠם, אבל ההיסטוריה האנושית הוכיחה שאנו למﬠלה מﬠם, לכן יכולנו להחזיק מעמד, במצבים הקשים ביותר בדברי ימינו, ובו ברגﬠ שאנחנו נהרוס ח"ו, נזלזל או נוותר ﬠל אותו המכנה המשותף הרוחני הﬠיקרי, שבכוחו נהיינו לﬠם, אנו נכרות במו ידינו את הﬠנף ﬠליו אנחנו ישבנו וﬠליו אנחנו יושבים.

הﬠם היהודי ﬠל תפוצותיו, קהילותיו וﬠדותיו; (מיחס אנכי לﬠצמי הזכות להכיר את רוב
קהילות ישראל בתפוצות בהן ביקרתי בשנים האחרונות, מחוץ לגרמניה, שאני מקוה כי אף
פﬠם לא אבקר שם, ורגלי לא תדרוכנה ﬠל האדמה שלהם הספוגה משנאה ומדם נקי של ששת מליוני האחים והבנים שלנו). ביקרתי ברוב קהילות ישראל בﬠולם, כולל במזרח הרחוק, וראיתי את מצבן של קהילות ישראל אלו. רבותי! אפשר לדבר ﬠל הﬠם היהודי, אפשר לדבר ﬠל יהדות שבלב וﬠל תורת ישראל, אבל השוני הגדול ביותר, בינינו לבין אומות הﬠולם, בינינו לבין דתות אשר הסתﬠפו ויצאו מהﬠם היהודי, הוא לא רק בﬠקרונות, אלא בﬠיקר במﬠשה, המﬠשה הוא הקובﬠ אצלנו. אילו הייתי מסביר את היהדות, הייתי אומר, היהדות היא ההצמדה של האמונה לבצוﬠ, המיזוג בין ההלכה למﬠשה, ובין התיאוריה לחיים. רבות מאומות הﬠולם, דוגלות אולי באותם הﬠרכים כיום, שאנחנו דוגלים בהם, במידה וﬠדיין אנחנו דוגלים, וﬠל זה נדבר אחרי כן. אבל היהדות דורשת מﬠשה, ומסירות נפש למﬠן המﬠשה.

היו תקופות שבאמת היינו ﬠם סגולה מכל הﬠמים. "אתה בחרתנו מכל הﬠמים", מבחינה
רוחנית ומוסרית. אין זה די שהקדוש ברוך הוא בחר בנו, אנחנו צריכים לבחור בו ובתורתו
ולהצדיק את הבחירה הזאת. כאשר ממשלה נבחרת, היא צריכה להצדיק את ﬠצמה, והﬠם
היהודי חייב להצדיק את הבחירה הזאת. היו תקופות שהצדקנו את ה"אתה בחרתנו" שלנו בכל השטחים, באשר היתה לנו עליונות בכל שטחי החיים במוסר, במדות, באמונה ובדﬠת.

ישנם שלשה שטחי יחסים אצל האדם. האדם כשהוא לﬠצמו, יחסי האדם ﬠם בוראו, ויחסי
האדם לחברו ולמדינתו. והיהדות קבﬠה מכלול של מצוות וﬠרכים, לווסת את אורח החיים
בין האדם למקום; מצוות וﬠרכים להסדרת היחסים בין אדם לחברו; מצוות וﬠרכים בין האדם
לﬠמו ולמדינתו. בתקופות רבות, היינו ﬠם נבחר בכל שלושת השטחים הללו. אנחנו נתנו
לﬠולם את יסודותָ האמונה והﬠרכים, יסודות התרבות והמדות של החברה האנושית, אם כי לא נתנו את המדﬠ לﬠולם, מפני שהמדﬠ לא הוכיח את ﬠצמו כשומר ﬠל מוסריותו של האדם. נוכחנו לראות מה ﬠלה לﬠם הגרמני שהיה בראש מובילי המדﬠ בﬠולם, בתחילת
המאה הזאת, איך הוא השתמש במדﬠ הזה לשם בצוﬠ כל השחיתויות השטניות ביותר נגד
הﬠם היהודי והחברה האנושית בﬠולם. אבל גם בתרבות אין להטיל אימון, כי אנחנו חייבים
להסביר מה זאת תרבות. באשר הﬠם הגרמני היה גם מתורבת ביותר בלשונם של בני אדם.
רק תורת ישראל ומוסר הנביאים מהווים ﬠרובה, שהאדם לא ידרדר ושהﬠם לא ישחית את
דרכו. אבל לא מספיקה הכרזה מוצהרת ואפילו לא ידיﬠת התורה בלבד. לﬠם דרושה הצמדה של המﬠשה כי רק ההתנהגות והמﬠשה בכוחם להוכיח את רמתו של האדם. הﬠם היהודי הוכיח במשך כל הדורות, שהוא לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. הוא אשר הקדים את הנﬠשה לנשמﬠ. ﬠליונותו של הﬠם היהודי (ויש לו ﬠליונות כזאת בהיותו לפליטה לאחר אלפי שנות גלות ושיﬠבוד מפוזר ומפורד בין העמים, ובכל זאת נחשבנו לﬠם המאוחד ביותר, בו שוררת אחוות האחים הגבוהה ביותר בﬠולם), צפונה ברמתו המוסרית הגבוהה המתגלה באורח חייו ובחזונו המשותף המבוסס ﬠל ﬠרכי התורה והנבואה.

את הﬠם היהודי חייבים אנחנו להגדיר כצבור אשר חי ﬠל מכנה רוחני־מוסרי משותף.
הוא חי לפי ﬠרכים משותפים, הוא חי לפי חזון, לפי תקוה לﬠתיד. מכלול של ﬠרכים זה המתגלם בחייו בפוﬠל ממש במﬠשה יום יום הווה את נשמתו של ﬠם ישראל בﬠבר; וﬠדיין הוא מהווה וימלא את נשמתו של הﬠם לﬠתיד לבוא.

אי אפשר לבוא ולומר, הﬠם היהודי איננו שומר ﬠל תרי"ג המצוות, אמנם לא כל הﬠם
היהודי שומר ﬠל תרי"ג מצוות. נשיא ההסתדרות הציונית התבטא כאן ואמר כי רוב הﬠם
היהודי איננו שומר ﬠל מצוות התורה או ﬠל האורתורוכסיה, כפי שהיא מקובלת. אינני
סטטיסטיקן ואין בידי מספרים מדוייקים בנושא זה, גם הבﬠיה איננה מספרית לא מבחינת
המצוות ולא מבחינת הﬠם היהודי, אנחנו מדברים בהכללה, ואסור לנו להכנס לפרטים,
קיימת לפנינו בﬠייה, שהיא בﬠית הבﬠיות שלנו, מה הוא המכנה המשותף של הﬠם היהודי,
בכוח מה יכול יהודי להכריז ﬠל ﬠצמו שהוא יהודי, לא מבחינה ביאולוגית.

כשהייתי במונטריאול, הרצאתי לפני הסטודנטים "במקגיל אוניברסיטי". קם סטודנט אחד
ואמר, "אני יהודי לפי המקריות של הלידה שלי", אחרי כן התברר, שהסטודנט הזה הוא
ישראלי. אני אינני מדבר ﬠל יהודי לפי מקריות הלידה, אני מדבר ﬠל יהודי מבחינת תוכן
חייו. כאשר פוגשים יהודי בטוקיו, במרכז היהודי אשר שם ושואלים אותו למה אתה נמצא
פה? אזי אם השאלה היא למה אתה לא נמצא בארץ ישראל, יש לו ﬠל כך כמה וכמה
תרוצים שהוא ﬠצמו איננו שלם ﬠמהם. אבל כאשר הוא נשאל למה אתה יהודי בכלל, אין לו
שום תשובה אחרת, מחוץ לזה שיש בו תוכן יהודי ומכנה משותף, אשר מקשר אותו ﬠם
הﬠם היהודי כולו. התוכן היהודי הזה היא מסורת ישראל, ואי אפשר למצוא אותו בשום מקום
אחר, כמו בתוך ד' אמות של בית-הכנסת. בכל אתר ואתר בגולה אם ישנה שם יהדות, היא
מצטמצמת בראש וראשונה בד' אמותיו של בית-הכנסת, באשר בית-הכנסת מהווה את הבטוי
לאחוות הﬠם ולהזדהותו ﬠם ﬠרכיו בﬠבר וחזונו לﬠתיד. זה המקום אשר ﬠדיין מהווה את
הגורם החזק ביותר ליחודו של הﬠם ולקיומו המשותף.

שמﬠנו דברים נשגבים, מפיו של נשיא ההסתדרות הציונית, אני שמח ﬠל חלק מהם, אבל אינני יכול להשתחרר מהרושם שקבלתי מדבריו, כי התורה (והיהדות במידה והיהדות
זהה ﬠם תורת ישראל) היא טובה ומוﬠילה רק כאמצעי לקיום הﬠם היהודי, ולא כﬠרך כשהוא
לﬠצמו. בשבילי התורה, תורת ישראל, והיהדות, אינם רק אמצﬠי בכדי לקיים את היהודים,
או בכדי לקיים את הﬠם היהודי. זאת היא המטרה, מטרה כשהיא לﬠצמה. התורה היא תכלית
הקיום של כל החברה האנושית, לתקן ﬠולם במלכות שדי ולצורך מילוי שליחות זו ﬠלינו
ﬠל פני הזירה הﬠולמית. וﬠדיין יש לﬠם היהודי מה לחדש ולהﬠניק לאנושות. ﬠדיין לא
פסו אמונים ולא התגשם החזון הנבואי בﬠולם, וﬠלינו להראות דוגמה אישית-לאומית לﬠליונות הרוחנית ﬠליה נצטוינו, בכוחה הלכנו ולאורה הגﬠנו ﬠד הלום.

בהיותי מאמין באמונה שלימה (כפי שהוכחתי זאת במאמרים רבים מן התורה, מן הנביאים
ומן הכתובים, ומן התורה שבכתב ושבﬠל פה), כי מדינת ישראל מהווה שלב ראשוני חשוב
במﬠרכת החזון המשיחי של הגאולה השלישית המתוארת בנביאים ובהלכה. גם היא ﬠל אף
גדולתה ורוממותה ההיסטורית בהיותה יציר ההשגחה הﬠליונה הממלאת תפקיד היסטורי מקודש להצלת הﬠם, בכל זאת אינה אלא אמצﬠי לבצﬠ את המטרה המקודשת, והיא הגשמת החזון של התורה והנבואה בדבר גאולת האנושות. ואם אנחנו נראה את מדינת ישראל, כמטרה סופית, לﬠם היהודי, אנו מﬠמידים בסכנה את ﬠצם קיומו של הﬠם היהודי, באשר קיומנו היה תמיד מﬠל הנתונים הרגילים של ﬠמים אחרים ולא היה מותנה בשום גורם טריטוריאלי, מדיני, צבאי וכלכלי, כי אם באידיאת האידיאות של חזון אחרית הימים.

בהיסטוריה היהודית, היו לנו תמיד מרכזים. היהדות פﬠלה לפי מרכזים. בתחילה היה המרכז בארץ. אחרי כן הוﬠבר לבבל, מבבל לספרד, מספרד לאירופה המזרחית ומאירופה המזרחית חזרה כﬠת לאכסניה שלה, לארץ ישראל. אבל בכל התקופות הללו, היוותה היהדות גוף חי, גוף יוצר, גוף אשר מקיים את ﬠצמו למﬠן המטרה שלו, והמטרה היתה אותה מטרה שנביאי ישראל היתוו לנו. יש כאלה הסוברים, כי ﬠלינו להיות כיום למאור לגויים כאמור בישﬠיה: "ונתתיך לאור גויים" לﬠתיד לבוא. אגיד את האמת, הייתי כבר מוותר, בינתיים, ﬠל היותנו מאור לגויים, הלוואי ונהיה מאור ליהודים, כי רק אנחנו כאן במדינה יכולים וחייבים להיות לאלומת האור ליהדות כולה. וזאת נשיג אך ורק ﬠ"י טפוח ﬠרכי היהדות ותורת ישראל.

הﬠם היהודי נמצא כיום בסכנה חמורה ביותר והסכנה היא בשלושת המרכזים הגדולים
גם יחד. במרכז השני בגודלו בﬠולם, ברוסיה, נשקפת ח׳׳ו סכנה של כליה רוחנית טוטאלית
של שארית היהודים. 3 או 3,5 מיליון יהודים, נדונים לכליה רוחנית, בﬠוד דור אחד, אם לא
יתרחש נס, מי יודﬠ כמה יהודים ישארו שם. גם במרכז הראשון בגודלו בﬠולם, היהדות בארצות הברית, קיימת סכנה של ניוון רוחני אטי ﬠל ידי נשואי תﬠרובת, התבוללות וטמיﬠה, ישנן קהילות קטנות בארה"ב שם מגיﬠה ההתבוללות ל־50 אחוז ﬠל ידי נשואי תﬠרובת. בסקנדינביה ובאירופה מ-50%-70% נשואי תﬠרובת, אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ﬠוד לא ריחפה ﬠל הﬠם היהודי סכנה רוחנית מﬠין זו ובממדים כאלו כפי שהיא מרחפת ﬠלינו כיום בתפוצות. והמרכז היהודי השלישי בגודלו בﬠולם, במדינת ישראל, נאבק ﬠל קיומו ﬠם אויביו מבחוץ, וכל ﬠתידו תלוי באיזו מידה יצליח להוות אטרקציה ﬠליונה ואתגר
לﬠם היהודי כולו. אנו כאן רק כ־15 אחוז של הﬠם היהודי, וחרף כל המאמצים שﬠשינו
לﬠלייתם של יהודי התפוצות ארצה, לא ﬠלתה בידינו משימה חיונית זו. ולﬠומת זאת אסור
לנו לﬠמוד מנגד בﬠת צרה וצוקה זאת ולומר אני את נפשי הצלתי כאן במדינה.

נשאלת השאלה, מה ﬠלינו לﬠשות, ומה אנחנו ﬠושים, נגד שתי הסכנות הללו. קשה
לדבר ﬠל הסכנה של היהדות הרוסית. מי פילל ומי מילל שבשנות הששים-שבעים במאה
זו ﬠת כל ﬠמי תבל משתחררים והולכים ידוכא ﬠם שלם ויהיה נדון לניוון רוחני ולאומי, מבלי
יכולת לפתח ולטפח ﬠרכי תרבות ודת, במדינה ﬠצומה החולשת ﬠל חלק ניכר של האוכלוסיה הﬠולמית הדוגלת בחופש ובחירות ובשחרור המדוכאים. מה נשתנינו מכל אומה ולשון שכך ﬠלתה בימינו? זהו המשך ההשמדה של הﬠם היהודי והיא מבוצﬠת באמצﬠים אחרים, אבל המטרה אינה שונה מזו של כל התנוﬠות האנטישמיות בﬠולם שﬠמדו ﬠלינו לכלותינו.

מנהיגינו יודﬠים בודאי יותר ממני את אשר נﬠשה להצלתה של יהדות מפוארת זו שברוסיה, תפארת הﬠם היהודי לפני המהפכה, ואת אשר לא ניתן להﬠשות. נדמה לי לﬠתים כי אנו ﬠוברים בכל יום, בכל ﬠת ובכל שﬠה ﬠל "לא תﬠמוד ﬠל דם רﬠך", בראותנו אבדנם של
מיליונים מבני אחינו, ואולי אין אנו יוצאים ידי חובת הﬠשיה למﬠנם. השאלה היא לא רק
מה לﬠשות כדי להצילם ולהﬠלותם ארצה - דבר שאינו נתון בידינו, כי אם במה אנו יכולים
להגביר את כושר ﬠמידתם היהודית מבחינה רוחנית; איך להפיח בהם גאוה יהודית שתחזק
רוחם וחפיח בהם תקוה לﬠתיד טוב יותר?

מדינת ישראל חייבת להיות מאור ליהודים אלה, מה היא יכולה ומה היא צריכה לﬠשות
בכדי שתהווה ﬠידוד וחיזוק ליהדות ברוסיה, שתוכל ביתר שאת להמשיך את חייה ולהקל
ﬠליה את חייה היהודיים? וכן באשר ליהדות בארצות הרווחה שגם היא, כאמור, נתונה
בסכנה של התבוללות וﬠצם קיומה נתון גם כן בספק ﬠקב התנאים הטובים כביכול שלהם.
מה ﬠלינו לﬠשות למﬠנם, ואיך ﬠלינו להתנהג בכדי שהיהודים בתפוצות הגולה שﬠדיין אינם
רוצים לﬠלות ארצה, יחזיקו מﬠמד כיהודים ולא יתבוללו? כמובן שהפתרון הטוב והיﬠיל
ביותר הוא ﬠלייתם ארצה לפחות של בני הנוﬠר.

לפני מספר חודשים הייתי בשליחות במספר ארצות אנגלו־סכסיות, בשליחות מחלקת
הﬠליה של הסוכנות היהודית, ודיברתי ﬠל ﬠליה. אודה ולא אבוש, מקודם חששתי שאהיה
לצחוק בﬠיני הבריות, בא יהודי מארץ ישראל ומדבר ﬠל הﬠליה מאנגליה, ומארצות רווחה

אחרות. אבל לאחר ﬠשרות הופﬠות נוכחתי לראות שהם קיבלו את דרישתי ברצינות, וכי
ﬠדיין יש מקום לדבר ולהשפיﬠ בכוון הﬠליה, אם כי לא ראיתי ﬠדיין את ההמונים הﬠולים
ארצה כתוצאה מכך, אבל לפחות יתחילו לחשוב בכוון זה וסוף הﬠליה לﬠלות.

נשאלת השאלה, לאור זה שאין ﬠדיין סכויים של ﬠליה המונית, לא מרוסיה ﬠקב זה
שלא נותנים להם לﬠלות ולא מארצות הרווחה משום שאינם רוצים לﬠלות מה ﬠלינו לﬠשות,
מה היא התרומה שאנחנו יכולים וחייבים לתרום למﬠנם, לחזק את רוחם, להגביר את יהדותם
ולהפיח בהם תקוה טובה כדי שיוכלו להחזיק מﬠמדו? זוהי שאלת השאלות. וחוששני לומר,
שאין אנחנו תורמים מספיק בשטח זה, מאחר והיהדות המקורית ﬠליה מסרנו את נפשינו
ובכוחה קיים הﬠם היהודי, אינה מהווה במדינה גורם מכריﬠ וחיוני לחינוך הﬠם. אמנם,
נכון כי ﬠצם קיומה של המדינה מהווה גורם רב־חשיבות לקיומה של היהדות, זהו הפקטור
אשר נותן כושר, ﬠוצמה וכבוד לכל יהודי בתפוצות, להמשיך לחיות כיהודי מבלי שיתבייש
ביהדותו ובשייכותו לﬠם זה. מדינת ישראל וצה׳׳ל הﬠניקו יוקרה רבה, וגאווה ממלכתית לכל
היהדות בﬠולם.

אבל אינני מתכוון לקיומה של המדינה כמדינה, אלא כוונתי לנוﬠר היהודי ולצבור היהודי במדינה הזאת, מה הוא תורם, שאותם היהודים הנאבקים ﬠל יהדותם בגולה יוכלו לﬠמוד במאבק נגד ההתבוללות, ונגד זרמי החיים הכלליים המנסים לטמﬠם ולבוללם בקרב הﬠמים.
זהו מאבק נורא ואיום אשר אחריתו מי ישורנו.

קיימת כאן טנדנציה לייצור תחליף ליהדות המקורית ﬠתיקת היומין בת אלפי שנים.
היא קיימת אמנם, לפי דﬠתי, רק אצל מיﬠוט במדינה מבחינה אידיאולוגית, אבל מבחינה
מﬠשית היא קיימת אולי אצל רבים. אנחנו מנסים יום יום ליצור פה רשת של נורמות, רשת
של ﬠרכים כתחליף ליהדות האמתית. וכל זה, כאשר לנגד ﬠינינו ﬠומדת הסכנה הגדולה
של התפוררות הﬠם היהודי בארצות הגולה, ואותן הנורמות החדשות ﬠלולות להחיש את
התהליך הזה של הטמיﬠה בצﬠדי ﬠנק. ﬠ"י יצירת נורמות חדשות ליהדות אנו באילו מנתקים
את ﬠצמנו מﬠרכי המסורת והתרבות המקורית שלנו להלכה אבל לא למﬠשה. כי למﬠשה אנו קשורים ﬠם הﬠם היהודי, אנחנו מﬠריכים את הﬠם היהודי, נלחמים ונאבקים למﬠנו ומטפחים את יחודו, גובים ממנו כסף ודורשים ממנו דרישות. אבל הדוגמה שלנו, אורח החיים שלנו, מבחינה יהודית, האם גם הוא תורם את התרומה הגדולה שהיינו יכולים לתרום לקיומה של היהדות בגולה, או לא? האם שבירת המסורת במדינה אינה מהווה גורם לפריקת ﬠול היהדות בקרב הנוﬠר היהודי בגולה, שאצלו לא ישאר כלום ללא מסורת ודת.

סטודנט יהודי בארצות הברית טוﬠן שטוב לו, יש לו תנאים כלכליים, שווי זכויות מלא,
נבוא ונשאל אותו, למה אתה יהודי, ובמה מתבטאת היהדות שלך. האם הנך רוצה לﬠלות
לארץ ישראל? הוא יﬠנה - לא, טוב לי פה. ובכן למה אתה יהודי? והיתה שאלה כזאת,
ﬠד כמה שאני יודﬠ, ﬠרכו סקר בין 300,000 הסטודנטים בארצות הברית, שיﬠנו ﬠל השאלה
למה אני יהודי, אינני יכול לספר כאן מה היתה תשובתם, אומר רק שהיתה מדאיגה ביותר.

אבל השאלה היא מה היה הנוﬠר הישראלי ﬠונה ﬠל שאלה זו, אנחנו ﬠם ﬠצמאי ככל
הﬠמים, אנו מדינה ככל המדינות, ﬠבורו השאלה כביכול אינה קיימת, או בלתי רלבנטית, אך לפני הסטודנט הזה בארצות הברית, שאיננו חושב ﬠדיין לחיות פה בארץ, ﬠבורו קיימת בﬠיה
כזאת למה הוא ממשיך להיות יהודי, מה הוא המכנה המשותף בינינו לבינו אשר יכול להווֹת
את הﬠרובה שהוא יישאר יהודי? תשובה אחת ויחידה מסורת ישראל. גם אם הוא לא מניח תפילין כל יום; גם אם הוא לא בא כל שבת לבית-הכנסת, בכל זאת פוﬠם בו רגש יהודי
ויש לו תחושה יהודית.

מה מחזיק אותו ﬠדיין כיהודי? אני מכיר מוסד אחד המאחד את רוב בנינו ורוב מנינו של הﬠם - זהו בית-הכנסת. ﬠד כמה שזה טראגי שרק בית-הכנסת, אבל זאת היא ﬠובדה, לא ההצהרות שבית-הכנסת הוא מוסד חיובי, שבית-הכנסת זה היסטוריה, שבית-הכנסת מסמל את הﬠבר היהודי המפואר מקיים את הﬠם. כי הﬠבר היהודי המפואר, אין ﬠדיין בכוחו לקיים את הﬠם היהודי. רק ההווה הוא המקיים את הﬠם היהודי, והאמונה בﬠתיד,היא אשר תקיים את הﬠם היהודי. אבל לא רק האמונה, הﬠשייה, השילוב שבין הﬠשייה לבין האמונה, אורח החיים היהודי זה מה שמקיים את הﬠם היהודי.

מסופר ﬠל המייסד של תנוﬠת המוסר, ר' ישראל מסלנט, איך הגיﬠ להשקפתו המוסרית.
באחד הﬠרבים נקרﬠה נﬠלו והתחיל לחפש בלילה בﬠיירה סנדלר. נכנס לחנות של הסנדלר,
והוא רואה אותו יושב ומתקן מנעלים לאור הנר שהתחיל לדﬠוך. שאל אותו ר' ישראל מסלנט: ר' יהודי, האם אתה מוכן לתקן לי את הנﬠל. ﬠנה לו הסנדלר, כשהוא מראה לו ﬠל הנר הדוﬠר: כל זמן שהנר ﬠדיין דולק, אפשר ﬠוד לתקן משהו. כששמﬠ זאת ר' ישראל מפי
הסנדלר, למד היקש ﬠל ﬠצמו וﬠל נר נשמתו של אדם ומזה נהיה בﬠל מוסר. כל זמן שהנר
האחרון ﬠדיין דולק, אפשר ﬠוד לתקן. גם במה שנוגﬠ לﬠם היהודי, כל זמן שהנר דולק, כל
ﬠוד שהם מזדהים כיהודים, מתיחדים עם הﬠם היהודי והמסורה שלו בחגי ישראל ומוﬠדיו
בבתי־הכנסת - יש תקוה מהם. יש לנו כתובת אליהם, נוכל לדרוש מהם לבוא ארצה, לﬠלות
ארצה, לשלוח את הבנים שלהם אלינו, להיות ציונים, אפשר לגבות כסף, אבל הכל בתנאי
שיש לנו אליהם כתובת כיהודים, והכתובת הﬠיקרית לזהותם כיהודים היא בית-הכנסת, זאת היא הכתובת של הﬠם היהודי בﬠולם, זאת היתה הכתובת מאז ומתמיד, וזאת תישאר כנראה הכתובת לﬠולם כל ﬠוד נצח ישראל לא ישקר.

וכאן אני חייב לגﬠת בנקודה כאובה מאד הנוגﬠת לרמתו היהודית של הנוﬠר שלנו במדינה. באשר, תמיד כאשר אני יוצא לחו׳׳ל בשליחות המדינה, אני חוזר ﬠם לב שבור. אני אוהב את הנוﬠר שלנו, אני אוהב את המדינה ואת הישוב היהודי אהבת נפש. אבל, כאשר אני בא, למשל, לקהילה יהודית קטנה אבל מבוססת ומפוארת, באנגליה, ואני בתוך דברי מפאר, משבח ומהלל את מדינת ישראל, ואת כל מה שקשור ﬠם המדינה קם אחד מראשי הקהל ומספר: היתה פה קבוצה ישראלית לביקור. יש כאן מרכז יהודי גדול, בית מפואר ﬠם כל המתקנים המפוארים הקהילתיים הדרושים ליהדות המקומית. ראשי הקהל הכינו קבלת
פנים ﬠבורם בחשבם שהם בראש וראשונה יראו את פניהם בבית-הכנסת, יזמינו אותם לקידוש ומשם לבתים ולמשפחות יהודיות בכדי להתבשם בהם. והנה הם לא הראו את ﬠצמם במוסדות היהודים, ולא ראינו את פניהם. סנונית אחת בין הקבוצה הופיﬠה פתאום בבית-הכנסת, וכשנשאל איפה החברים, ﬠנה: התפזרו, באים לחו׳׳ל ﬠושים חיים. הם שאלו אותי, רבי: יש לנו בנים, הם ﬠומדים במאבק קשה ביותר נגד ההתבוללות ואסור לנו לזלזל במאבק הזה, לומדים באוניברסיטאות יהודי אחד בין 100 נכרים ונכריות, הפיתוי הוא ﬠצום, מה הוא המחסום ﬠבורם, מה יﬠשה הבן שלא ייחטא, מה הוא האמצﬠי שייחזק אותו שלא יתבולל, שימשיך להיות יהודי? אם לא מסורת ישראל ודתו.

אנחנו מספרים לנוﬠר שלנו ﬠל ﬠרכה של יהדות, ﬠל תפילה וטקסים דתיים, ﬠל היופי וההדר. כל זה בכדי לחזק את רוחו של הנוﬠר שלנו, והנה באים ואומרים: אתם רואים,
הישראלים בני המדינה היהודית הדגולה המהווים את הדוגמה לﬠם היהודי, איפה הם נמצאים וכי הם באו לכאן, וכי הם משתתפים אפילו בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים אתנו (כמובן שאין זה נכון לגבי כולם). אני גם אינני אומר את זאת, אני רק מספר מה ששמﬠתי, ולא מאיש אחד, ולא במקום אחד, אני שומﬠ זאת יום יום ברוב המקומות. אפשר לדבר ﬠל הדת ולהﬠריך אותה ולהיות רחוקים ממנה למﬠשה. והﬠם היהודי, כאמור, גדולתו במﬠשיו, באורח חייו ובמסירות נפשו למען ﬠרכי ישראל. אינני מורשה לדבר בשם הרבנות הראשית. בשם ﬠצמי אומר, אני מוכן למסור לכם את הנהגת הדת, אבל תשמרו ﬠליה. תורת ישראל דורשת מסירות נפש. ואני חושש מאוד שבלי מסירות נפש לא יישאר הרבה ת"ו מהאמונה ומהיהדות.

גם ביחס לﬠבר, לולא הדבקות בתורה ובמצוות ולולא ההקפדה על מצוה קלה כבחמורה,
תורת ישראל לא היתה קיימת בﬠולם היום. זה לא ﬠנין של ויתורים, מה פירוש ויתורים?
דובר כאן ﬠל ויתורים מצד הרבנים, וכי מישהוא בא ואומר אינני רוצה לבוא להתפלל בבית-
הכנסת ואינני רוצה לקיים שאר מצוות משום שאתם לא מתירים לנסוﬠ בשבת. מי שאומר
זאת איננו כן ﬠם ﬠצמו וﬠם נפשו וﬠרכיו. אנו מכירים בחיוניות לשמור על תרי"ג המצוות,
חייבים למסור את הנפש ﬠליהן, אבל מי שרוצה לסגל לﬠצמו מצוות מסוימות ממצוות התורה, וכי מישהו מפריﬠ לו? תסגלו לﬠצמכם מצוות, בין אדם למקום, בין אדם לחברו.

רבותי, החינוך כאן, לצﬠרי הגדול, מחנך לישראליות ולא ליהדות, לפחות חלק של
החינוך, ואולי החלק הגדול ביותר מחנך לא ליהדות, במובנו המקורי של מושג זה. ﬠבורי
חינוך ליהדות פירושו ליהדות מﬠשית, יהדות של קיום מצוות, אין יהדות בלב, אינני מאמין
ביהדות בלב. יש נצרות בלב, היא מתיימרת להיות דת של אהבה והיא אשר הפרה את
כל הﬠרכים של אהבת איש לרﬠהו ולכל אשר נברא בצלם האלקים, בכל הנוגﬠ לﬠם היהודי.
התורה והיהדות אשר נתנו את הצו ואהבת לרﬠך כמוך, וכן ואהבתם את הגר, לא רק
הכריזה ﬠל כך אלא ביצﬠה זאת להלכה ולמﬠשה. בהיותה מקדשת את חירות האדם "כי בצלם אלקים ﬠשה את האדם”.

דת אחרת יכולה להיות בלב אבל אין יהדות בלב, יהדות היא במﬠשה וכבר במﬠמד הר
סיני הקדמנו נﬠשה לנשמﬠ. ראשית - נﬠשה. אפשר לדבר ﬠל אורתודוקסיה, ופה לא המקום
להכנס לבﬠייה הזאת, אני חושב שאילולא הקנאים של הבית השני אנחנו לא היינו חיים
היום כﬠם. התורה דורשת משמﬠת. ﬠל חוקי התורה כתוב "וחי בהם" - התורה ניתנה לחיים,
יש מקום למחקרים, יש מקום לגלויים חדשים, יש מקום לחידושי תורה, אני מאמין ומשוכנﬠ
שאפשר לפתור את בﬠיות הדורות ﬠל פי התורה כי תורתנו אינה קפואה במסגרתה. התורה
שבכתב והתורה שבע"פ נצחיות הן, ובכוחן לﬠמוד בפני קשיי הדורות כי נצחיותה של התורה
היא במרחב התימרון והאפשרויות הפתוחות לפני שומריה, חוקריה ומקיימיה.

יש מאמר בתלמוד ירושלמי "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל ﬠמידה כדי שתהא
התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ׳׳ט פנים טהור". כלומר, אילו ניתנה התורה קבוﬠה כמו קוד,
כד תעשה וכך לא תﬠשה, לא היתה אפשרות לﬠמוד על הרגלים ולחיות ﬠל פיה, אלא ניתנה
בצורה גמישה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מ׳׳ט פנים חייב ומ"ט פנים זכאי. בכל דור
ודור יש חידושים של הדור הזה בתורה, אבל כל זה אך ורק במסגרת התורה, במסגרת
ההלכה. בדור זה אנו זקוקים לגדולי תורה והלכה שתהיה להם גישה ממלכתית לבﬠיות,
ויחס חיובי למפנה ההיסטורי בﬠם היהודי שחל ﬠם הקמת המדינה.

התורה ניתנה לﬠם לחיות בארצו כאשר אנחנו אחראים לגורלנו ולא רק בגולה, כדי
שנﬠזר ח׳׳ו בשאינם יהודים שﬠל ידם נוכל לשמור על התורה. כי תורת ישראל ניתנה בראש
וראשונה במטרה לﬠשותה בארץ, בארץ ישראל, כﬠם ﬠצמאי, ואני מאמין כי קיימת אפשרות
ﬠל ידי רצון טוב של שני הצדדים, למצוא את דרך המלך לחיות ﬠפ׳׳י התורה, או לפחות
לפי רוח התורה. השאלה היא הרצון. יש להצטער ﬠל כי חלק ניכר של הצבור היהודי במדינה
פירק מﬠליו את המשמﬠת של המסורת הﬠתיקה, הﬠתיקה ביותר בﬠולם, ואיש כל הישר בﬠיניו יﬠשה, זה כמו שאמרתי, מדברים ﬠל יהדות וﬠל ﬠרכים וﬠל מדינה וﬠל התנ׳׳ך, אבל השאלה היא האם אנחנו מזדהים ﬠם זה ומקיימים לפחות את ﬠשרת הדברות, את האנוכי ה' אלוקיך, זכור את יום השבת לקדשו, האם אנחנו מאמינים בבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ?

אני חושב ומשוכנﬠ, כי הגיﬠ הזמן, שנהפוך את האידיאות רבות הפאר ואת המושגים
אשר ﬠליהם אנחנו מדברים השכם והערב למﬠשים. שנראה במו ידינו בחינוך של ילדינו
בהתנהגותנו, שאנו יהודים גם בתוכן, מזדהים עם ﬠרכי היהדות המסורתיים המקובלים בידינו
מדור דור. נראה ליהודים ברוסיה, בארצות הברית, בכל תפוצות ישראל, כי השליחות הרוחנית של הﬠם היהודי לא פסקה וכי כדאי וצריכים להשאר יהודים, יהודים בלב ובנפש, יהודים באורח חיים ובמﬠשה, והודﬠנו להם הדרך ילכו בה והמﬠשה אשר יﬠשון. נהיה למאור לﬠם היהודי ונשמור ﬠל גחלת ישראל שתמשיר להאיר.

-דברי מרן הגאון הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, פורסם בבטאון "מחניים" קיג (תשכ"ז.).