מצוות הּﬠבודה והמלאכה

דברים מאת הרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן

אחד מﬠקרי היסוד של תורת ישראל שקבﬠ דרכו ואורח חייו המקודשים
של ﬠמנו בארצו, הוא הצוו הﬠליון של חכמינו ז"ל במסכת אבות שאמרו:
אהוב את המלאכה!
ופירשוהו באבות דר' נתן: “חייב אדם להיות אוהב את המלאכה וﬠוסק
במלאכה שכל מי שאינו ﬠוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו". וﬠוד היה
ר' אליﬠור אומר: "גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל ﬠל התורה כך
נצטוו ﬠל המלאכה שנאמר: “ששת ימים תﬠבוד וﬠשית כל מלאכתך”.
ﬠם ישראל ﬠם ראשית צﬠדיו בﬠולם, ראה את יסוד קיומו הנצחי ביגיﬠ
כפיו, כמו שנאמר: "יגיﬠ כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך”. ודרשו חכמינו ז"ל
מקרא זה אשריך בﬠולם הזה וטוב לך בﬠולם הבא. לא מתוך הכרח הקיום
שלא יגונה, ולא בגלל מצב כלכלי ירוד נתקדשה אצלנו הﬠבודה. היא גם לא
התיחדה למﬠמד מסוים בﬠם, שתנאי חייו מאלצים אותו להתמסר כביכול
למלאכת ﬠבודה, כמו שמוצאים בהיסטוריה של ﬠמי נכר.
תורת ישראל רואה בﬠבודה לא רק אמצﬠי לקיומו של ﬠולם, כי אם מטרה
מקודשת לﬠצמה, המחייבת כל איש מישראל. כמו שמצינו במשנת ר' נתן:
גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טﬠם כלום אלא ﬠד שﬠשה מלאכה
שנאמר "ויניחהו בגן ﬠדן לﬠבדה ולשמרה”, וכי ﬠבודה היה צריך? או שמירה
היה צריך? אלא לﬠמוד ﬠל דבריו שנאמר" "את ה' אלוקיך תירא ואותו תﬠבוד”.
הגאוה המקצוﬠית בﬠבודה ובמלאכה מקודשת היא מן התורה, וחייבת
להקיף את הﬠם כולו, ואת כל ימיו של האדם. כמו שאמר התנא ר' אלﬠזר
במשנתו: גדולה היא המלאכה, שהרי הכל מתפארים בה, וכל אומן ואומן
יוצא ומשתבח באומנותו. הצבﬠ יוצא והאירה ﬠל אזנו ומשתבח באמנותו,
הלבלר יוצא והקולמוס באזנו ומשתבח באומנתו, והקב׳׳ה קורא אותה מלאכתו
שנאמר מלאכתו אשר ﬠשה.
חכמינו ז"ל קובﬠים ששﬠה בלא מלאכה וללא תורה מהווה גורם מזיק
והורס לפרט ולכלל. כמו שאמר ר' יהודה באבות דר' נתן: "גדולה מלאכה
שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה".
וכבר הפליג רבנו הרמב"ם בשבח חיי תורה המושתתים ﬠל ﬠבודה ויצירה
באומרו: מﬠלה גדולה היא למי שמתפרנס ממﬠשה ידיו, ומדת חסידים ראשונים

היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבﬠולם הזה ולﬠולם הבא.
ﬠמלה של תורה שנצטוינו ﬠליה ביום ובלילה אינו פוטר אותנו ממלאכת
ﬠבודה לקיומו של ﬠולם. נצטוינו לא לﬠשות את התורה קרדום לחפור בו ולא
ﬠטרה להתגדל בה, אבל נצטווינו לﬠשות את הקרדום ﬠטרה להתפאר בה ואת
המלאכה נזר להתגדל בו. והרמב“ם קובﬠ בספרו "כל המשים ﬠל לבו שיﬠסוק
בתורה ולא יﬠשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם, ובזה
את התורה, וכבה מאור הדת וגרם רﬠה לﬠצמו, ונטל חייו מן הﬠולם הבא לפי
שאסור ליהנות מדברי תורה בﬠולם הזה". "וכל תורה שאין ﬠמה מלאכה סופה
בטלה וגוררת ﬠוון”.
אלפי שנות הגלות ﬠקרו אותנו משורש חיינו. תנאי החיים בקרב הﬠמים
שינו את אורח חיי הﬠם והפכו אותו שלא בטובתו לאפיקים זרים לנו ולתורתנו.
כﬠת ﬠם השתרשותנו מחדש במולדתנו כﬠם וכמדינה, חייבים אנחנו
להחזיר ﬠטרת התורה והמלאכה ליושנם, ולהשתית את כבודנו ﬠל ﬠמלנו וﬠל
יגיﬠ כפינו, כמו שאמרו חכמינו ז“ל: גדולה מלאכה שמכבדת את בﬠליה.
וברכה מרובה צפונה לנו בדרכנו זו דרך התורה והמﬠש, כמו שדרשו חכמינו ז”ל:
“מניין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה? שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת
ליראיך, פﬠלת לחוסים בך נגד בני אדם", "יגיﬠ כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך”.

-דברי מרן הפוסק הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א פורסם ב"מחניים" צא (תשכ"ד).