בס"ד

יברך את עמו בשלום

בנאומו של אהוד ברק משנת 99, ביום בו נבחר לראשות הממשלה, עמד ברק בכיכר רבין וציטט את דוד המלך מתהילים כט: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

עברו מאז שבע עשרה שנה, והרבה מים בכל הנהרות, אבל אני זוכר שהתרגשתי. התרגשתי כי הייתי חייל באותה תקופה, בלבנון, וברק הבטיח לצאת משם. התרגשתי כי זו הייתה ההצבעה הראשונה שלי. התרגשתי כי בחרתי בו לראשות הממשלה והוא זכה. התרגשתי כי הבנתי את הפסוק בדיוק כמו שהבין אותו ברק: כתקווה למציאות שקטה בארץ הקטנה שלנו, חצי סיכה על מפת המזרח התיכון החדש.

עברו מאז שבע עשרה שנה, ממשלות קמו ונפלו, הפיכות אזרחיות וצבאיות טלטלו את אזורינו והשלום המיוחל לא הגיע. מה הגיע במקום? מלחמות, טילים, מנהרות ומחבלים עם סכינים ומספריים. כל יום במקום אחר. רוב האנשים בישראל די התייאשו מהשלום המיוחל.

גם אני עברתי טלטלות בתקופה הזו, וכחלק מההתפתחות שלי צללתי אל מעמקי הפסיכולוגיה וגם אל יהדות וקבלה.

אני כותב את המאמר הזה כי גיליתי משהו קטן בדרך שהפך אותי לגמרי. אני כותב אותו כדי להסביר לאהוד ברק, לעצמי ולעוד כמה אנשים שמחכים שהשם "יברך את עמו בשלום", שהבנתי בדרך, אחרי חקירה עמוקה, ששלום עם עמים אחרים הוא בכלל לא מטרה יהודית.

מה זה משנה, תשאלו, אם זו מטרה יהודית, או לא, זו הרי מטרה שלנו, אינטרס אסטרטגי שלנו שיהיה לנו שלום ולא מלחמה.

כן, נכון, אבל זו לא מטרה.

כל הפסוקים שמדברים על שלום, החל מהפסוק שציטט ברק, דרך "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל", ועד ברכת הכהנים שמסתיימת ב "וישם לך שלום" – לא מדברים על שלום בינינו לבין עמים אחרים, אלא על שלום, חיבור, אחדות בין החלקים השונים, המנוגדים לעיתים בתוך עם ישראל.

הסבר: כשלומדים קבלה מבינים שהעולם מורכב מהפכים - אור וחושך, חום וקור, מר ומתוק ועוד ועוד. שלום פירושו אחדות הניגודים. האש והמים מבטלים זה את זה? שלום פירושו להוסיף באמצע קדירה, כשמגלים איך לחבר בין האש והמים לכדי מרק מהביל.

רגע, וגישות פוליטיות או חברתיות מנוגדות?

גם ביניהן צריך לעשות שלום או בשפת חז"ל "מחלוקת לשם שמיים".

לדוגמא, נראה שכולם מבינים שהן לסוציאליזם והן לקפיטליזם יש יתרונות וחסרונות כשהן בודדות לעצמן – ומה אם נצליח לשלב ביניהן נכון? יכול להיות שיהיה לנו פה גן עדן חברתי וכלכלי?

אם כך, שלום מתרחש כשלא מבטלים אחד את השני אלא כשמשלימים צד אחד במשנהו.

החברה הישראלית היא חברה שסועה מאוד – חרדים וחילוניים, מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים – ומה לא?

וכאן מגיע הסיפור האמיתי – כי מי שמבין את מושג השלום כמו שאני הבנתי אותו בעבר - משליך יהבו על שלום עם עמים אחרים ובורח, מתחמק, אין הגדרה אחרת, מהשלום האמיתי – השלום עם מי שחושב וחי אחרת ממנו בתוך עם ישראל. "השם יברך את עמו בשלום". הולך ומוסר שטחים בסיטונות תמורת איזה מסמך ושלום קר שלא ממש מחזיק, ועל הדרך מייצר הזרה ושנאה לכל בני עמו שלא חושבים כמוהו.

השאלה היא אם כך, איננה "האם יש לנו פרטנר לשלום או לא". זה לא הדיון בכלל לדעתי. לפחות לא כרגע. השאלה היא – למה אנחנו לא משקיעים אנרגיה בלהתחבר בינינו? למה אנחנו "אוכלים" אחד את השני כשאנחנו לא מסכימים? איך יכול להיות שמי שמוכן לעשות שלום עם איש זר לא עוצר לרגע לעשות שלום עם השכן?

למה דומה הדבר? לבעל שמוכן לשרוף את קשריו עם אשתו בכדי להיות בסדר עם כולם. מה נגיד עליו?

אז כן, לעתיד לבוא, אחרי שעם ישראל יעשה שלום פנימי, אנחנו נזכה גם בשלום עולמי בע"ה, כמו שמתנבא הנביא ישעיה "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". הפסוק הזה כן מדבר על שלום בין עמים, גוי אל גוי, אבל הוא נבואה לעתיד לבוא. שימו לב שהנביא לא משתמש במילה שלום. היא פשוט לא רלוונטית כאן. שלום הוא חיבור בתוך עם ישראל.

אז הימני ששולח את השמאלני לעזה או קורא לו בוגד – טועה. הוא צריך לאהוב ולהתחבר איתו, הוא צריך לעשות איתו שלום.

והשמאלני שחולם על שלום כרגע – גם הוא טועה. השלום יגיע אחרי שנתחבר בינינו. אז במקום להמציא מושגים מגוחכים כמו "קורבנות השלום", בואו נעשה שלום. בינינו.

הווי מתלמידיו של אהרון, אומר הלל הזקן, אוהב שלום ורודף שלום. באמת? אהרון הכהן היה עושה שיחות שלום בין היהודים והעמלקים?

אז זהו, שלא. הוא היה מחבר בין הניצים בתוך עם ישראל, והיה עושה שלום בית בין בעל לאשתו וכו'.

מישהו מכיר ציטוט מהתורה או מחז"ל שעוסק בחשיבות השלום עם עמים אחרים? באמת שאשמח להחכים.

אז עכשיו, אם התפנתה לנו אנרגיה והתפנה לנו זמן, מה דעתכם להשקיע בקשר בינינו?

בעוד פחות מחודש יש הזדמנות כזו. הזדמנות לשלום.

3 ימים של חיבור שלא היה כדוגמתו. הזדמנות פז לעצור את הכל ולהיות יחד. לדבר על הכל. לעשות ריבטארט לקשר בינינו. לפתור בעיות ברמה הפשוטה.

אנחנו מתכננים גם לצום באותם ימים.

אנחנו מאמינים שהפירוד בינינו מביא על עם ישראל את הצרות המתרחשות

ולכן רוצים לבטל את הגזירות.

כמו אסתר ומרדכי.

לא רוצים שלום עם המן

רוצים ללכת ולכנוס את כל היהודים

שיצומו שלושה ימים

עד שתתפרץ בהם האהבה הגדולה

החיבור הזה שלא ניתן לניתוק, בינינו

האהבה הזו, שגם אם היא יוצאת עכשיו בצעקות

היא לא תימוט לעולם.

רוצים שלום? הצטרפו אלינו

www.hatzom.com