בס"ד

למרות שהעץ שתול בקרקע ואינו זז ממקומו הוא צומח ומצמיח, היינו גדל מיום ליום ומצמיח פירות מהם אוכלים בני האדם כשאת הזרעים שלהם שותלים באדמה ואלה נהיים עצים שגדלים, צומחים ומצמיחים פירות בעצמם וכך הלאה, שנאמר "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), ודומה הדבר לבן תורה שאמנם יושב באותו כיסא במשך שנים רבות, לא זע ולא נע מארבע אמותיו ולכאורה לא נראה שהוא עושה דברים חשובים או נמצא במגמת התקדמות ועליה, אך למעשה הוא עוסק בדברים שהם ברומו של עולם שמצמיחים אותו יותר מכל דבר אחר שניתן לעשות בעולם, ולא רק אותו כי אם את כל הבריאה יחד עם כל בני האדם, יהודים וגויים כאחד, כל אחד לפי דרגתו ומעלתו.

בזכות תלמוד התורה שלו מזג האויר נהיה נעים יותר, האויר נהיה נקי יותר, הפירות הופכים לטעימים ויפים יותר, בזכותו מקיימים בעולם יותר מצוות ומעשים טובים ופחות עבירות חמורות ופשעים מתועבים, כוחות הקדושה והטהרה עולים בזמן שכוחות הרשעה והטומאה יורדים, לאור יש יותר כח לגרש את החושך, הברכות מחליפות את הקללות, השמחה מחליפה את העצבות, התקוה והאמונה מתחזקות בזמן שהיאוש והכפירה נעלמות, הרהורי עבירה מתחלפים בהרהורי תשובה, האהבה תופסת את מקום השנאה, והאחדות מחליפה את הפירוד.

את התורה שהוא לומד הוא יעביר בעה"י גם לילדיו ולתלמידיו וכך הלאה תמשיך להצמיח פירות כשרים ומבורכים. התורה מאפשרת לאדם להנהיג את עצמו ואת בני ביתו לפי הוראות היצרן של מי שברא אותו ואת הבריאה כולה ועפ"י האמת והערכים האלוקיים העליונים, ובכך להוות גורם טוב וחיובי שמועיל לחברה ולעולם כולו בצורה הכי טובה, והרי מכירים אנו את הסיפור על "יוסל'ה קמצן קדוש", שמוכיח שהאדם מועיל לסביבתו הרבה יותר ממה שנראה כלפי חוץ, וגם כשהרושם שמתקבל בטעות הוא של האדם הקמצן ביותר בעיר, יש סיכוי שהוא נדיב יותר מכולם ועושה את מצות הצדקה בצורה המובחרת ביותר, בסתר, ולא כדי לקבל כבוד, לא מתוך גאווה ולא כדי ליצור יראה כלפיו, כי אם מתוך רצון תמים וטהור לעשות את רצון ד' בלי פניות ולא מתוך חשיבה תועלתנית, אלא כעבד המשמש את הרב שלא ע"מ לקבל פרס.

_______________________________________________________

זוכים אנו לצמד סיפורים מפי אברך מאחד הכוללים שבמרכז הארץ, שיכולים להמחיש לנו בצורה נפלאה את כוחה האדיר של התורה, על איך שהיא משפיעה באופן ישיר על כל תחומי החיים שלנו ועוזרת לנו לתקן את כל המידות שלנו ומשפיעה לטובה בעוד אינספור תחומים ומצבים שונים.

הסיפור הראשון מתרחש בין השנים ה'תשעה-ו, התקופה בה הממשלה הורידה את התקציב של לומדי התורה בישיבות והכוללים לשפל היסטורי. האברך חיפש כולל בעיר החדשה אליה עבר עם אשתו וביקר כמעט בעשרים כוללים בנסיון לחזור לאוהלה של תורה, כשאם מחשיבים גם את אותם מקומות איתם יצר קשר טלפוני אפשר להגיע אף לכשלושים כוללים, וכל זאת בנוסף לשנה שלמה בה ניסה למצוא כולל בעיר הקודמת.

כמעט כל התשובות של ראשי הכוללים איתם נפגש היו זהות והתמקדו בכך שאין ברשותם מספיק תקציב שיאפשר להם לצרף אברך נוסף ורק בחסדי ד' יתברך הם מצליחים להסתדר עם המצב הקיים.

בשלב מסוים גמלה בליבו ההחלטה שחרף החשיבות הרבה של המלגה והתרומה הכלכלית שלה עבורו ועבור בני ביתו בצירוף העובדה שאשתו לא עבדה באותה תקופה, שנאמר "אם אין קמח אין תורה", אין הוא מוכן יותר להתנות את הרצון העז שבער בו ללמוד את התורה הקדושה בקבלת תשלום כלשהו, והחליט לדבר עם ראש הכולל שבו היה חפץ ליבו ללמוד מבין כל הכוללים בהם ביקר, והסביר לו שהוא רוצה רוצה להתחיל ללמוד בו גם על דעת זה שלא יקבל כל מלגה כספית.

בעה"י לאחר כחודשיים הסכים ראש הכולל לקבלו בתנאי הזה, ולאחר כחודש הזדמן לאברך ללמוד בחברותא במסכת שבת עם אחד מהאברכים הנפלאים של הכולל. תוך כדי הלימוד הרגיש האברך שהוא מגיע לרמות גבוהות מאוד של עונג, שמחה, התלהבות, מתיקות ועריבות, ואז לפתע באחד מרגעי השיא של הלימוד ניגש אליו ראש הכולל כשבידו 500 ש"ח במזומן כמענק מיוחד לכבוד חגי תשרי.

במקום להרגיש את השמחה בקבלת הכסף שהיה מרגיש במצב רגיל, הוא הרגיש סוג של צער מעצם ההפקסה בלימוד והנחיתה מאותו מקום שמיימי ונשגב ששייך לעולם הנצח והאינסוף אליו הגיע לאותו מקום ארצי ושפל שהחזיר אותו לענייני העולם הזה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וכל זאת למרות הנס שהיה מגולם בעובדה שקיבל סכום כסף משמעותי שכלל לא ציפה לקבל, כשעליו נתן את הדעת ואף הודה לא-ל לאחר שסיים את סדר הלימוד באותו ערב.

_______________________________________________________

הסיפור השני התרחש כחודשיים לאחר מכן. האברך למד באחד מספרי החסידות האהובים עליו ואז לפתע אחד מקרובי משפחתו שהיו באותו זמן בבית הפיל את הטלפון הנייד שלו שהיה מונח על מדף גבוה, כשהמפגש עם הרצפה גרם הן למכסה והן לסוללה לצאת ממקומם בליווי קול חזק שקשה היה להתעלם ממנו.

כאן חשוב לציין שאחת מהתכונות הבולטות של אותו אברך היא שהוא נוטה לייחס ערך רגשי לחפצים שמשמשים אותו, ולמכשיר הזה במיוחד יש קורת חיים מרשימים ומרגשים שכוללים לא מעט חידושי תורה שנכתבו בו ואי אליו שיחות משמעותיות שנעשו איתו.

האברך אמנם הבין מה קרה ואף ראה למשך שבריר שניה שהטלפון שלו התפצל לכמה חלקים, אך הוא היה שקוע כ"כ בלימוד המענג שזה כלל לא עניין אותו, לא הכעיס אותו ולא הטריד אותו כלל וכלל.

_______________________________________________________

במקרה הראשון דווקא הורדת התקציב מצד הממשלה גרמה למאות אלפי לומדי תורה להתקבץ להפגנה בירושלים שכל מי שהיה בה או אף שמע על מימדיה לא יכול היה שלא להתרשם מאהבת התורה של כל אותם יהודים שהיו מוכנים לעזוב את כל עיסוקיהם החשובים כדי להביע את תמיכתם בתורה, בלומדיה ובחשיבות שבתלמוד התורה.

במקרה השני עצם העובדה שאותו אברך לא מצא מקום ללמוד בו מפאת התקציב המדולדל שקיבלו באותה תקופה המוסדות התורניים והצער העמוק שהיה לו מהעובדה שהוא לא מחובר למוסד תורני כלשהו בו הוא יכול לינוק מחכמת ד' יתברך, יכולה להוות שיעור לעולם כולו בכלל ולכנסת ישראל בפרט שלהחלטות המתקבלות יש השלכות שמשפיעות בפועל על אנשים בעלי כוונות טובות, ולשפוך אור על האבסורד הגדול שהם פוגעים באותו ציבור שבזכות העובדה שהיה מוכן למסור נפשו לכבוד התורה במשך אלפי שנים להם יש את הזכות לכהן באותם תפקידים בכירים בארץ הקודש. לא יפה לנהוג בצורה לא מכובדת עם באר שמשקה ומחייה אותך, את בני ביתך ואת כל עמך מאז ומעולם.

במקרה השלישי מבין הוא האדם כמה חסרי חשיבות הם כל ענייני העולם הזה ובתוכם גם הכסף ביחס לתורה הקדושה.

במקרה הרביעי האדם מבין שלא נולד וגם לא יוולד הפסיכולוג והרופא שכוחם גדול מזה של התורה כדי לתקן ולרפא את נפשו וגופו של האדם על כל רבדים העמוקים ביותר.