על הפסוק בפרשתנו "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד" (כח, ד) פירש רש"י "ואפוד. לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו. ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצינ"ט בלע"ז. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".

פעם הלך רש"י ברחוב ונזדמן לו לראות שרה רוכבת על סוס. בראותו את המחזה נצטער רש"י במאוד שמשמים הראו לו מחזה שכזה (ובפרט שהוא היפך הצניעות, ראה פסחים ג, א). וכאשר התקשה במראה האפוד נזכר במחזה שראה, ונחה דעתו כיון שאותו המחזה סייע לו להבין את תבנית האפוד.

ידועה תורת הבעל שם טוב (כתר שם טוב בהוספות סי' קכז-קכט, ובהערות שם) אשר כל דבר שיהודי שומע או רואה בעולם, אינו במקרה ח"ו, כי אם הוא מלמעלה על מנת שהיהודי ילמד ממנו הוראה ומוסר השכל כיצד לעבוד את הבורא ית"ש.

וענין זה מובן גם ממה שאמרו "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב), והיינו, אשר לכל דבר שנברא בעולם יש מטרה ותפקיד. ומכיון שתכלית בריאת העולם והאדם הם לשמש את הקב"ה (גמרא סוף קידושין) – מוכרח שכל דבר ופרט שבעולם חייב להתאים למטרה זו. ולכן חייבים לומר שכל מה שנעשה עם האדם אינו לחינם ח"ו, אלא אך ורק כדי לסייע לו בעבודת ה'.

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ו עמ' 198 ואילך)