הרשב״א בפסקי חלה (עמוד נז) כתב, עיסה שבשותפות ישראל כדי לאפותה בשותפות, כל שיש בכל העיסה כשיעור, חייבת בחלה אף על פי שאין לכל אחד אלא כזית. ומרן בבית יוסף (יורה דעה סימן שכו) כתב, נראה מדבריו, שכל שאין דעתו לחלקה בצק, אף שדעתו לחלקה אחר שתאפה, חייבת. ובשולחן ערוך (סימן שכו סעיף ב) כתב, העושה עיסה כדי לחלקה כשהיא בצק פטורה. והש"ך (ס"ק ה) כתב, אבל אם אין דעתו לחלקה כשהיא בצק, אף על פי שדעתו לחלקה אחר אפייה חייבת. והגר"א בשנות אליהו (חלה מז) כתב, לאחר גלגול הבצק לדברי הכל העיסה חייבת בחלה. וכן נהגו אבותינו ואבות אבותינו להפריש חלה בברכה אף על פי שדעתם לחלק לככרות קטנות. ובילקוט יוסף (שבת כרך א עמוד צז) כתב בשם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, לכן אשה העושה עיסה בערב שבת כשיעור חלה, ובדעתה לחלקה לאחר אפיה לבני משפחתה, חייבת בחלה בברכה.