ובזאת נבאר שמלכים דתוהו שיש בהם שמונה בכללות ושבעה לפני שמתחילה ההשתלשלות על ידי זיווג הדר ומיהיטבאל הם חג"ת נהי"ם של עתיק וחב"ד של עתיק מצויים כול כך הפוך לתוהו עד שלמעלה מתוהו, ותוהו משמעותו היתהוות  לכן כאות ראשונה של המילה והמינוח היתהוות נקרא לו "ה" וחב"ד של עתיק מצוי למעלה מזאת ה"ה" במקור במקומו שהוא למעלה ממקיף הרחוק במקיף הרחוק רחוק והוא על שם המינוחים מקום ומקור נקרא "מ" ובחיבור "מ" זאת עם "ה" דתוהו היתהוות עולה מ"ה, והוא שם מ"ה העליון שלמעלה מההשתלשלות ואחריו מתחילה ההשתלשלות של אבי"ע, - אלא שלמטה מההשתלשלות של אבי"ע ישנו עוד תיקון כי ההשתלשלות של אבי"ע נגמרת בעולם העשייה והעולם הזה מצד עצמו לא זקוק לאף תזוזה והשייה ופעולה וגרימה וביצוע לשם עצם התקיימותו ולכן מתחת ל"ע" של אבי"ע יש "ה" נוספת שמתארת את עניין העולם הזה עצמו שקיים ללא שום צורך לכלעצמו בשום תזוזה או מעשה.

כללות העניינים שנעשה מזה דיבור ברור מכול ראשי התיבות של כול העולמות האלו מקודקוד עתיק ועד עצם מציאות העולם הזה שנקרא מ"ה אביע"ה או כלומר מה אביעה, שהוא משמעותו בהוראת תכונתו ההבעה הסופית של המימרא שמכוחה נבראים ומואוצלים ומתהווים כל היש באשר הינו כי א"ק הוא המספר הראשוני ה26 (101) והמספר הראשוני ה101 הוא 547 גימטרייה מציאות כך שמעניין הוי"ה שיש בקודקוד עתיק משתלשל דרך א"ק כול עניין המציאות באשר היא כפי שאנו מכירים אותה.

וחב"ד של עתיק הם חוכמה = יחיד, בינה = אחד, דעת = קדמון והם ההשתכללויות ביחיד אחד וקדמון של ישראל והמשיח לפני קודקוד עתיק שמבואר בדניאל "קדמוהי היקריבוהי", והם כול כך הפוכים לתוהו עד שלמעלה מתוהו והם גם למעלה מכתר בסוד כתר כתרים ולמעלה מיחידה בסוד החיה שיש מעל ליחידה כפי המבואר בזוהר שהיא משמעותה אתר המחייה הכללי שעליו מוצב הבית שיחידה היא בחינת בית וחיה הזאת היא אתר המחיה המקיף את הבית שהוא מקיף הרחוק רחוק.

ועורף עתיק הוא בחינת חצצון תמר, תמ"ר ראשי תיבות תורת משה רבינו שעד שמנ מגיעה הטבלה הכללית של ה' פרצופים של כללות תורת משה רבינו אך בקודקוד עתיק לא נמסרה שום מסירה כי היא לא קשורה כלל לשבירת הכלים ולברור רפ"ח ניצוצין כי מעל חצצון תמר מתחילים רק צירופים וליבונים כלליים כמבואר בסוף ספר דניאל.

ועורף עתיק הוא מקור להתערבבות של חשכה גדולה שבברית בין הבתרים בחינת חושך אין סוף עם אור אין סוף ומההתערבבות הזו יוצא מארג ומרקם של רשת רוצדת שמהרצידה שלה מופק רגע זעמו וכעסים שהם בחינת מי המרה העליונים שהחמה שלנגד עיננו היא רק פרט אחד קטן בתוכו והוא כולל בחינת 22^10 חמות כאלו הפרוסות על פני כול היקום ורשת מארג מרקם של קווי כוח שמתנהלים בינהם והם בעבודת הכוכבים היו נקראים היבטים.

ותפילין עתיק הוא תורת המרובעים כמבואר בנספח הסופי של הספר הזה.

והמלך הראשון בלע בן בעור ושם עירו דין – הבה הוא משמעותו הבילוע שעושה חושך אין סוף לאור אין סוף ולכן אין לנו השגה בכללות אור אין סוף אלה רק בהכרה בעולם תלת מימדי ובחוש הראייה מתוכו רק ב2.5 מימדים הנראים שהם רק החיצוניות השטחית והמעט פתית בלבד של חומר התלת מימד והתלת מימד בעצמו הוא חיצוניות האין סוף מימד שמתגלה באצילות והאין סוף מימד הוא רק חיצוניות ומעטפתיות שטחית של האין סוף בחזקת איון סוף בחזקת אין סוף וככה עד אין סוף שמתגלה בעתיק בחינת לא אדם ואצילות אדם ובריאה בהמה ויצירה חיה ועשייה עוף.

והמילה בעור היא שני משמעויות קודם כול שהבליעה שעושה חושך אין סוף לעאור אין סוף היא רק בעור במעטפתיות החיצונית והשיטחית ולכן מבלע רק חצי מימד וסיקול אותיות בעור "רבוע רמז לתורת המרובעים שבתפילין עתיק שיד חסד בחינת מלך ראשון דתוהו מניחה תפילין רבועים.

ויובב בן זרח מבצרה משמעותו שזורחת לה יבבה ורוצה לבצור לה בציר כיהוא בתוהו ראש לכול הקו הנפול של שמאלה אחורה למטה שהוא נקודת הטורף הפוקרי הכרכשת פי הטבעת ואצבע שנייה של יד שמאל שמנקה אותו, לכן אותיות יובב = "ביוב" שהוא מקור הזיבול של כול עולמות השורש והזבל הזה נכנס בין השורש למקור להיתעכל על ידי השורשים ולהפיק מהאילן פירות טעימים, לכן הוא זקוק לחפירה בתוך המקור למעלה מהשורש להטמנה של אלו הזבלים הביוב שם בין השורש למקור.

כי יובב הוא איוב ניצוץ של תרח אבי נחור אבי בתואל אבי לבן הארמי שידוע שאחוז בנקודת הטורף אבי בעור אבי בלעם שעסק במוצאות שבעבודה הזרה של הפעור והוא האוצר העליון של ההזנה של הצומח בזבלים לצורך זיבול החקל ודישונו.