בפרשתנו נאמר איסור תחומין "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" (טז, כט), שפירושו "אלו אלפים אמה של תחום שבת" (רש"י). ויש לבאר תוכן איסור יציאה חוץ לתחום בעבודת האדם לקונו:

אף שציוותה תורה "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (יתרו כ, ט) שמשך זמן מסויים בימות החול על האדם לעסוק ב"עובדין דחול" ובענינים שאינם שייכים לתורה ומצוותי', הזהירה תורה שרק "יגיע כפיך כי תאכל" (תהלים קכח, ד), כלומר, שיש לעבוד עם העסק רק ב"יגיע כפיך", עם הידים וכח המעשה שלו, כי ראשו ורובו צריכים להיות שקועים - גם בעת העסק - בתורה ובמצוותי'.

וכמאמר רז"ל (עירובין נד, א) עה"פ (שמואל ב כג, ה) "ערוכה בכל ושמורה" – "אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו – אינה משתמרת". שבעת הלימוד צריך האדם להיות בבחינת "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים לה, י) שכל איברי הגוף שקועים לגמרי בעסק התורה.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"א עמ' 71 ואילך)