בפרשת שופטים כתוב "כי תצור אל עיר גו' לא תשחית את עצה גו' כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה גו' אותו תשחית וכרת" (כ, יט). ונאמר על זה בגמרא (תענית ז, א) "וכי האדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות, וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו – אותו תשחית וכרת".

ויש לבאר זה על פי הידוע שכשם שהעולם מתחלק לארבעה סוגים, דומם, צומח, חי ומדבר, כך יש באדם התחלקות לארבעה סוגים אלו, והמדות שבאדם הם בחינת הצומח שבאדם (ראה בכ"ז תורה אור בראשית ד, א. תורת חיים בראשית ד"ה וייצר, ובכ"מ).

והנה, יתרונו של אדם על שאר ג' הסוגים הוא מעלת האדם שהוא בעל שכל.

וע"ז מביאה הגמרא משל מאילן: כשם שמעלתו של אילן היא בנתינת פרות, כן הוא גם בנוגע ל"אדם", תלמיד חכם, שמעלתו בתור "אדם" ו"תלמיד חכם" היא בהיותו "הגון", ששכלו פועל על מדותיו, ומביא "פירות", ד"מאי פירות, מצוות" (סוטה מו, סע"א).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1114 ואילך)