יש לבאר ענין קריעת ים סוף בעבודת האדם לקונו:

והנה, גם בכל אחד מישראל ישנו ענין 'ים' ו'יבשה', שהרי נשמת כל איש מישראל דבוקה ומיוחדת עם הקב"ה בכל זמן ועת. אלא שבזמן התפילה, כאשר האדם מתעורר ברגשי אש שלהבת לידבק בהשי"ת, הרי הקשר הזה גלוי לעין כל ופעולתו ניכרת, ואזי ההתאחדות עם הקב"ה היא בבחינת 'יבשה', משא"כ אחרי התפילה, הנה הרגש הזה של דביקות לקונו מכוסה הוא ואינו ניכר לכל, והרי זה בבחינת 'ים'.

והיינו, שעל האדם לפעול בעצמו שההתעוררות שבזמן התפילה תפעל גם במשך כל היום. ורגש הדביקות אל הקב"ה לא יהי' בבחי' 'ים" המכוסה ונעלם, כי אם גם אחרי התפילה תהי' בבחי' 'יבשה', שיהי' ניכר לכל הדביקות שלו לקונו וההתאחדות עם השי"ת.