ויש לומר שבדברים אלו מרומז הוראה נפלאה:

למרות גודל המעלה בתפילתו של משה רבינו, מ"מ כאשר הי' צורך להציל את ישראל, הי' עליו להפסיק מתפילתו. כי אם הי' ממשיך לעסוק בתפלה ובאותה שעה עוסק גם ב"דבר אל בני ישראל" ו"הרם את מטך" – הצלת ישראל – אזי הפעולה ד"דבר אל בני ישראל" לא הייתה נעשית בהתמסרות גמורה.

ובמילא, מכיון שהגיע זמן שהיו צריכים להציל יהודי – אזי גוברת חשיבות הצלתו של יהודי על כל הענינים האחרים, עד כדי כך, שבשביל הצלתו, לא זו בלבד שמותר להפסיק בתפלה, אלא עוד זאת, שישנו ציווי: "מה תצעק אלי"!

ומזה יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו:

אם למשה רבינו נאמרה הוראה זו, על אחת כמה וכמה בהנוגע לכל אחד מישראל, שהצלת יהודי בגשמיות וקירובו ברוחניות חשובה כל כך, שבשביל זה יש להפסיק מכל הענינים האחרים שעוסק בהם, גם אם הם ענינים חשובים ונחוצים, ולהתמסר לגמרי לעבודת ההצלה והקירוב.