"וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם...וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמר..." [בראשית,י"ז]

שנוי שמו של אברם לאברהם דווקא לקראת המילה, הינו אחד הרמזים למנהג הקדום לקרוא שם הנולד בצמוד לברכת "אשר קידש" מייד אחרי המילה [הובא בסידור ר' שלמה מגרמייזא] משום שיש לקבוע את השם לאחר שהתינוק בא בברית וכבר אינו ערל. ובאמת בלידת בת עדיף להקדים קריאת השם במידת האפשר.

כאשר הברית נדחית בכמה ימים בשל צהבת וכד', בוודאי קוראים את השם בשעת הברית. אולם יש והברית תידחה לזמן הרבה יותר ממושך, שבועות ולעיתים חודשים, כגון בפגות או בעיה רפואית המצריכה טיפולים ממושכים עד שתתאפשר המילה. האם נמתין בכל מקרה, או שנקרא בשמו לפני המילה? שנוי מנהג אינו מקובל ומהווה שאלה הלכתית, אך מאידך יש היבטים בעייתיים בתינוק שאין לו שם, כגון יכולת ההתקשרות הנפשית של אביו ואמו אליו, דבר שלדעת מומחים עלול לעכב את התפתחותו והבראתו. פוסקים רבים סוברים שבמצב כזה מותר ואף רצוי להקדים ולקרוא שם, והטעם העיקרי שכך יש על מי להתפלל, כי מוטב להתפלל על חולה תוך אזכור שמו ושם אימו. יתרה מזאת, יש סוברים שכאשר יודעים מראש שהברית תידחה משמעותית, עדיף לקרוא השם עוד לפני זמן הברית המקורי, כי אז התינוק עדיין לא בגדר ערל [חמודי דניאל] ויש החולקים על כך. ובשם ה"סטייפלר" מובא שבכל מקרה יש להמתין לברית, ולהתפלל בינתיים על "הנולד לפלונית" וכו'. ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל שעד 30 יום אין לקרוא, ולאחר מכן אפשר ["קוראי שמו"].

בסיכום: בדחייה ממושכת של הברית [חודש ומעלה] יש אפשרות להקדים ולקרוא שם, אך בכל מקרה בהגיע הברית יש לומר את הנוסח הרגיל "ויקרא שמו בישראל"[אוצר הברית בשם הגרשז"א].