הקשר בין ארבעת היסודות מהם בנוי העולם לנפש האדם
בס"ד
עודכן: יח באדר ב ה'תשעו
אחת המתנות הגדולות להן זוכה לומד התורה כבר בעולם הזה היא להבין את המהות והעומק של כל הדברים הרוחשים וגועשים בעולם, בזמן שהצופה מהצד שהחיים חולפים על פניו מבלי להבין את משמעותם האמיתית והפנימית של הדברים והשלכותיהם, מפסיד את החלק העיקרי והמעניין ביותר שגלום בעולם הזה ובחיים שבו, ובמקרה הטוב מרויח רק את הטפל לכל היותר.
ננסה בעה"י להמחיש את הרעיון החשוב הזה באמצעות תהליך הרתחת המים, שלכאורה נראה שגרתי ולא כזה ששווה להשקיע בו מחשבה רבה ועמוקה, בין היתר מאחר וגם הפעולה הזאת מסווגת אצל רבים מאיתנו ברשימת הדברים הנעשים מתוך הרגל, אך למעשה מקפל ברובד הפנימי שלו סודות מרתקים שמקשרים אותנו עם כל יסודות העולם ותכלית הבריאה.
יודעים אנו שארבעת היסודות איתם ברא אלוקים את העולם הם: אש, רוח, מים ואדמה עפ"י סדר חשיבותם וגם עפ"י מיקומם בעולם, וכל אלה שותפים לתהליך הרתחת המים, שבו ממלאים תחילה את הקערה במים, ואח"כ מדליקים את האש ומניחים עליה את הקערה ויחד עם האויר יוצרים את ההפרדה בין האש למים, כשלאחר זמן מופיע גם יסוד האדמה בתחתית הקערה בצורת אבנית.
התהליך כולו מהרגע שהאדם מוזג את המים ומדליק את האש ועד שנהנה הוא מהתוצאה הסופית של מים חמים ומזוככים, מהוה גילוי דעת מצד האדם שהוא בוחר במיזוג ובמפגש שנוצר רק בין שלושה מבין ארבעת היסודות הנעלים יותר - האש, האויר והמים, שמחברים אותו יותר עם הצד הרוחני והעליון שבו, ומתוך כך גם מקשרים אותו יותר א-ל העולם הבא, הנצח והאינסוף בצורה המיטבית, כשאת יסוד האדמה שנחשב לנמוך מבין כולם הוא מסנן החוצה.
השיטה השכיחה יותר בדורנו להרתחת מים היא של קומקום חשמלי ולא במקרה, היות ויש בתוכו מסננת שמהוה חלק בלתי נפרד ממנו, ותפקידה לחסום את אותה אבנית בתוך כל שאר הלכלוכים שאף הם מיסוד האדמה, שעלולים להימצא במים בזמן זרימתם לכלי אליו הם נמזגים.
המילה "אדם" היא מלשון "אדמה לעליון" שמסמלת את שאיפתו להתעלות תמידית מחד, ומאידך גם מלשון "אדמה" שמסמלת את משיכתו לענייניים החומריים והארציים של העולם הזה, ומתוך זה שהוא פוסל את האפשרות השניה והשפלה מבין השתיים באמצעות המסננת נשאר הוא עם האפשרות הראשונה והנעלה יותר.
את הבחירה הנכונה בנושא הזה רוצה הקב"ה שנבצע בהצלחה לא רק בזמן שאנו מרתיחים מים אלא גם ובעיקר בכל פעם שאנו מגיעים לצומת דרכים שמעמידה בפנינו את ההזדמנות לבחור באחת מבין שתי האפשרויות האלה בכל שלבי החיים, ביחסים שבין איש ואשה, בין בני המשפחה, עם השותפים ללימודים, עם העמיתים לעבודה, עם האנשים ברחוב, עם הנוסעים בכביש ובכל זמן, מקום ומצב שיכולים להוליד מצבים כאלה, שלמעשה מהוים מקפצה רוחנית שנשלחת לנו הישר מהיושב במרומים, שרוצה לקרב ולדבק אותנו אליו גם באמצעים האלה, כשעלינו להיות ערים לכך כדי לא לפספס את ההזדמנויות היקרות האלה.
רוב הדברים שעושה הוא האדם במהלך היום נובעים מתוך הרגל כמו אכילה, שתיה ושינה, כשלמעשה אישיותו נמדדת עפ"י הבחירות שהוא עושה במהלך חייו דווקא באותם נסיונות ומצבים בלתי צפויים איתם הוא נפגש מבלי שהתכונן אליהם מראש כדי לבחון כיצד יגיב ואיך ינהג - האם בחירתו תנבע מרצונו ומגמתו להידמות ל-ד' יתברך ולמידותיו או שמא תהיה נשלטת ח"ו ע"י יצריו הבהמיים שיכולים לגרום לו להתדרדר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא?
אמנם בכל יסוד בבריאה כלולים צדדים חיוביים וצדדים שליליים אך יסוד האדמה הוא יוצא דופן ביחס לשאר היסודות, מאחר ומהצד החיובי הוא אמנם מסמל יציבות, ביתיות וחוזק אך מהצד השלילי הוא מסמל חומריות ועצלנות מאחר והוא נחשב ליסוד הכבד ביותר, ושייך לעולם הגשמי והסופי ומאפיין אותו יותר משאר היסודות.
השמים לעומת זאת מהוים את אחת התוצאות המבורכות של השלום ש-ד' יתברך עושה במרומים, כפי שאנו אומרים בקדיש: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל", כשהאש והמים, שני יסודות שעל פניו נראים סותרים זה את הקיום והמהות של זה, הצליחו לעשות שלום ביניהם בעה"י. אם מחברים את שתי המילים (אש+מים) נוצרת "א" מיותרת (א-שמים), והיא גם זו שמגלמת בתוכה את הסוד הגדול באמצעותו הצליחו להשכין ביניהם שלום אמיתי ויציב, והוא שמישהו מביניהם היה צריך לוותר, ובניגוד למצופה דווקא האש היתה זו שויתרה למרות תכונותיה החמות והעובדה שיש פחות אותיות בשמה, אך התוצאה הסופית היא שהם הפסיקו להיות "אשמים" והתחילו לחיות בשלום ובאחדות, כשהחיבור שנוצר קיבל שם "שמים", שמהוה את אחד משמות ד' יתברך, כשהאות הראשונה שייכת דווקא ליסוד הראשון מביניהם שהיה מוכן לוותר.
כשהאדם מוזג את המים החמים הוא למעשה בוחר ומתחבר לשלום ולאחדות האלה, מכניס אותם אליו ומצטרף אליהם בעצמו.
הרב יוני אלדר מסביר ש"שבת" היא אחד משמותיו של ד' וכמו כן גם "שלום", כך שכאשר אומר האדם "שבת שלום" הוא מזכיר שתיים משמותיו יתברך. אחת הסיבות שמשתמשים דווקא במילים "שבת שלום" בסמוך ובזמן היום הקדוש בשבוע היא שכשבאה שבת לעולם באה שלמות לעולם.
אם ניקח את שלוש שמותיו של ד' יתברך שמופיעים לעיל - "שבת", "שלום" ו"שמים" ואליהם נוסיף את "שדי", נוכל לראות שארבעתם מתחילים באות "ש", ומסופי התיבות שלהם מתקבלת המילה "תמים", שנאמר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ד' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג), ואין תמים אלא שלם, רמז למעלות הגבוהות להם זוכה האדם שהוא בעל יראת שמים טהורה שהולך בדרך ד' יתברך באש ובמים, היינו אם תהיה עם ד' אלוקיך מובטח לך שתהיה "תמים".
כשהאדם מתקלח במים חמים בערב שבת קודש כהכנה לכבוד המלכה זוכה הוא לעשות מצוה חשובה והרב אליצפן חתוכה מוסיף שיש עניין לשתות משקה חם ולהתקלח במים חמים גם במוצאי שבת קודש לצורך רפואה, כפי שאמר שמואל: "שינוי וסת (סדר) - תחילת חולי מעיים" (מסכת נדרים לז, ע"ב), כשאותם מים מרפאים את האדם שמשנה מסדר אכילתו בשבת במהלכה הוא אוכל יותר הן מבחינה איכותית והן מבחינה כמותית. המים צריכים להיות חדשים שיצאו מהברז במוצאי שבת ולא כאלו שהתחממו במיחם עוד מערב שבת לדוגמא, בתקוה לזכות ולשתות מבארה של מרים שנמצאת בימה של טבריה, כפי שכותב הרמ"א בשו"ע בשם הכל בו, ובכל מוצאי שבת מחזרת היא על כל הבארות והמעיינות ומי שזוכה לשתות ממים אלו מתרפא מכל תחלואיו, וזהו מקור המנהג של אותן נשים שנהגו לדלות מים מיד אחרי "ברכו" שבתפילת ערבית של מוצאי שבת קודש. האר"י הקודש השקה את תלמידו רבי חיים ויטאל בכוס מים מבארה של מרים בטבריה, שהעניקו לו כח ויכולת ללמוד את חכמת הקבלה, כפי שמסופר ב"נגיד ומצוה" ספרו של רבי יעקב צמח, תלמידו של רבי חיים ויטאל.
כשהאדם מתקלח במוצאי שבת קודש יוצא שהוא מתעטף ומתמלא בבחינת "שבת שלום" מאחר והוא מתקלח עם מים שהשמש חיממה במהלך שבת קודש, כשהמים החמים מבטאים את השלום שבין יסוד האש ליסוד המים, ועם נקודת הפתיחה העליונה הזאת כשהוא מחוזק בשניים משמות ד' יתברך שמהוים עקרונות נשגבים הוא יוצא לדרך לשבוע חדש.
יסוד האש:
כל להבה של אש שואפת למעלה ולא רק שאינה מנסה לקבע עצמה לעולם הזה, היא אף לא נותנת לכח הגרביטציה להגביל אותה ולמנוע ממנה לברוח מהעולם הזה ולהתעלות כלפי מעלה א-ל מקורה - השמש. לא ניתן לתפוס אותה בידיים וגם אין לה משקל, ולמרות זאת היא בעלת כח ועוצמה ויש לה תפקיד מרכזי וחשוב בחיי כל אדם, וכל אלה הופכים את האש ליסוד העליון מכולם למרות ובגלל שהיא תופסת הכי פחות מקום בעולם הזה ומופיעה בו במשך הזמן הקצר ביותר.
יסוד האויר:
את האויר בשונה מהאש לא ניתן כלל לראות ואף לא לחוש אלא אם יש רוח. קל מאוד להתעלם מהיסוד הזה ולשכוח מקיומו היות והוא בחינת רואה ואינו נראה. בדומה לאש גם אותו לא ניתן לתפוס וגם לו אין משקל. למרות שהוא קיים הוא לא מתגלה ואין לו ביטוי גשמי בעולם הזה, בדומה לאדם עניו שעושה דברים טובים וחיוביים מחד ומאידך לא מנסה להבליט את עצמו ולמשוך תשומת לב מיוחדת. האויר מהוה כאמצעי הולכה שמתבטל ונותן מקום לכל מה שעובר דרכו, אור, קול, חום, קור ולכל דרגות הבריאה כפי שמונה אותם ספר הכוזרי: דומם, צומח, חי, מדבר וישראל.
יסוד המים:
אמנם יש להם משקל וניתן לתפוס אותם בידיים אך לא בקלות כמו דברים שהם מיסוד האדמה, מאחר ובדומה לאש, גם הם כמו מנסים למצוא מהר ככל שניתן את דרכם לעבר מקורם, הימים והמעיינות שנמצאים למטה. הם מאוד גמישים ומתאימים מיד את צורתם לצורת הכלי אליו הם נמזגים. הם שקופים וצבעם משתנה מיד במידה ושופכים אליהם צבע מסוים. יש להם טעם בסיסי שמתאים את עצמו מיד לטעם חיצוני שמתמזג איתם. כל מפגש בין מים לאש מסתיים בנצחון ברור למים מתוך ענותנותם כפי שראינו שהם מבטלים הן את צורתם, הן את צבעם והן את טעמם כלפי הצד השני, כמו מצהירים שעיקר קיומם ותכליתם כדי לשמש בסיס לדבר גדול וחשוב מהם וברגע שזה מגיע ומתחיל להשפיע מיד מתבטלים הם אליו, כמו אדם שמחשיב את עצמו, גופו וחייו לבחינת מים ולמעשה כל תכליתו מהוה גילוי דעת שהוא רוצה להתבטל ל-ד' יתברך, לתורה הקדושה, לחכמת ד' ולרצונו יתברך ואף מבין את המשמעות האדירה שיש בכך.
יסוד האדמה:
יסוד האדמה נמצא במקום התחתון ביותר בעולם ונחשב לאחרון שהופיע בתהליך הבריאה. בשונה מכל שאר היסודות שהם בחינת "אין", יסוד האדמה מבטא יותר מכולם את בחינת ה"יש" מפאת כבדותו שמעניקה לו את המשקל הרב ביותר ביחס לשאר והעובדה שהוא דבוק ומקובע לקרקע של העולם הזמני והסופי הזה. הוא מאופיין בצבע בעל אופי ברור.
מוסרי ההשכל שחבויים בארבעת היסודות:
ישנם כמה מוסרי חשובים שיכול הוא האדם שרוצה להצליח בחיים, למצוא את התכלית ולהתעלות למקומות הגבוהים ביותר בצורה במיטבית ללמוד מיסודות האש, האויר, המים והאדמה:
1. צריך להתבטל לנעלה מאיתנו ולהיות ככל שניתן בחינת "אין", וזאת אנו למדים מהאש והאויר שמתבטלים למים ולאדמה במפגש ביניהם, מהאויר שמתבטל לאש מעצם זה שהוא מאפשר לה לבעור דרכו ובאמצעותו מחד ומאידך גם מהאש שמתבטלת לאויר שיכול לכבות אותה ע"י משב רוח.
2. צריך להיות כל הזמן בזרימה והתקדמות תוך שאיפה תמידית להגיע למקור ממנו הגענו.
3. אין צורך לבלוט כדי להצליח מאחר ובמקרים רבים הנזק יכול להיות רב מהתועלת עבור מי שחושב שצריך למשוך תשומת לב לצורך כך.
4. צריך לדעת מתי להתגמש ולהתאים לסביבה בה אנו נמצאים ומתי לברוח ממנה כמו מאש ולא להתחבר אליה.
5. ישנו מכנה משותף בולט לכל ארבעת היסודות והוא שהם מהוים מקור חיים ובו זמנית הם טומנים בחובם סכנות שעלולות לקחת חיים. האש יכולה להאיר ולחמם מחד ומאידך גם לשרוף ולהרוס. האויר הוא מקור חיים כשנושמים אותו מצד אחד אך מצד שני מהוה גם סכנה בזמן סופות רוח בים וביבשה. גם המים נחשבים למקור חיים כששותים מהם מחד ומאידך לסכנה גדולה כשהים מתחיל להשתולל ולשלוח גלים אימתניים לעבר מקומות המיושבים בבני אדם. האדמה מהוה מקור חיות להרבה מאוד סוגי עצים, פרחים, צמחים, פירות וירקות מצד אחד אך מצד שני יכולה לפעור את פיה ולבלוע את כל מה שמעליה.
ניתן ללמוד מכאן יסוד עצום בעל השלכות מהותיות לחיי כל אדם, שאם יסודות נחותים ומוגבלים יותר ביחס לאדם מסוגלים לשמש תועלת אדירה מחד ומאידך לגרום לנזקים חמורים מאוד, ק"ו שהאדם שהוא נזר הבריאה לשמו נברא העולם, מכיל בתוכו את כל יסודותיו ומרכיביו, ונחשב לבריאה הנעלה ביותר, מסוגל להרבה יותר מכך לאין ערוך לטוב ולמוטב, כשאחד הדברים שעושים את כל ההבדל באם יתן את כוחותיו לסטרא קדושא או לסטרא אחרא היא הדרך בה הוא משתמש בזכות הבחירה החופשית שנתן לו ד' יתברך, כשעליו לנצלה בצורה המיטבית ולעשות את הצעדים, הבחירות והמהלכים הטובים ביותר בכל זמן, מקום ומצב כדי לפעול ולהשפיע בעולם הזה ובכל העולמות העליונים הן ברמת במחשבה הן ברמת הדיבור והן ברמת המעשה כגורם חיובי ומועיל ולא כגורם שלילי והרסני ח"ו.
6. מכנה משותף נוסף של כל היסודות האלה הוא שעלולים להצטרף אליהם גורמים חיצוניים שליליים שיכולים להפריע להם לבצע את יעודם באופן תקין ולהפוך אותם מטהורים לטמאים, מחיוביים לשליליים וממועילים למזיקים ח"ו, והלימוד החשוב שניתן לקחת מכאן הוא שגם על האדם שחשוף להרבה יותר הפרעות, מניעות וקשיים מסוגים שונים ומגוונים להישמר מפני גורמים שליליים שעלולים להפריע לו במהלך חייו ולנסות להסיט אותו מדרך ד', התורה, המצוות, האבות, הקדושה, האמת והטוב לדרך השקר, הטומאה והרע באינספור שיטות, תירוצים ושכנועים מצד היצר הרע, שאת כולם צריך הוא להדוף מעליו בנחישות, אמונה ובטחון ולהמשיך הלאה בדרכו העולה מעלה במעלות הקדושה, הטהרה, החכמה, הבינה והדעת, ואם יביט כלפי מטה זה יהיה רק כדי לאתר את החלשים, לחזק אותם ולעזור להם לעלות יחד איתו אם הוא בדרגה הזאת אך יזהר שלא יפול לרמתם כתוצאה מכך.
7. כשהאדם מקדש את עצמו ומגיע לדרגת אורה גבוהה שמאפשרת לו להאיר לעולם כולו ולשמש מקור השראה, דוגמא ומופת הוא מהוה בחינת אש, שיכולה להדליק אינספור להבות בכל העולם מבלי שיחסר ממנה דבר.
8. לעיתים מגיע האדם למקומות מסוימים בהם הוא מרגיש תחושה מיוחדת לטוב או למוטב ואומר: "קשה לי להסביר את זה אבל אני מרגיש שיש כאן אוירה מיוחדת", בהתייחס למציאות שקשה להגדירה במילים מאחר והיא פנימית. לא במקרה אותיות המילה "אוירה" הן אותן אותיות שמרכיבות גם את שם הוי'ה ב"ה, יחד עם האות "א" שאף היא מסמלת את אלופו של עולם, כשהיא בנויה משתי אותיות "י" והאות "ו" שסכומן הגימטרי הוא 26 כמניין שם הוי'ה. רואים אנו כאן רמז לכך שהתחושה הרוחנית אליה מתכוונים אותם אנשים היא למעשה הנוכחות האלוקית של ד' יתברך שמשרה את שכינתו בכל מקום ומקום בהתאם לגודל הפתח שפותחים לו, וזאת הסיבה שכל אדם מרגיש את תחושת הקדושה בכותל המערבי, בבית המדרש, בבית הכנסת ובבתים של תלמידי חכמים שכל חייהם הם קודש ל-ד' יתברך וממיתים עצמם על התורה הקדושה, ושם מקבל הקב"ה את הכבוד בצורה הכי ראויה ביחס לכל המקומות בעולם, ולכן התחושה במקומות כאלה היא של קדושה, שמחה ורוגע, מעין עולם הבא, ולכן היא מדבקת ונותנת חשק לכל מי שמזדמן לשם להתחזק ולהתעלות, היות ולשם נשמת האדם שואפת וכשהיא זוכה להגיע למקומות הקדושים היא נזכרת בתכליתה ובתפקיד שלשמה היא נשלחה לעולם.
9. ישנם כמה סוגי שמחה ואחת מהן היא "גילה", מלשון גלים, שמיוחסת לאנשים שמגיעים לרמת שמחה כזאת שמניעה אותם ללכת מחיל א-ל חיל. מקודם הוא למד תורה בחברותא, עכשיו הוא מעביר שיעור בעצמו, אח"כ הוא הולך להתפלל, משם הוא הולך לחנוכת בית של חבר יקר, מיד אח"כ הוא ואשתו הולכים לחתונה של קרוב משפחה כדי לשמח חתן וכלה, כשבדרך לשם הוא עולה לשידור לפינתו הקבועה ברדיו ובדרך חזרה הוא מתקשר לכל האנשים שחיפשו אותו במהלך היום כדי לענות על שאלותיהם החשובות. גלי הים הם מיסוד המים שמתאפיין במידת הענוה ונמצאים אנו למדים יסוד חשוב שככל שעולה הוא האדם במעלות הענוה, דואג לכלל וממלא את סדר יומו במצוות ומעשים טובים, כך מתעצמת בקרבו גם רמת השמחה ש-ד' יתברך נוטע בתוכו והמנוע האלוקי הפנימי והעוצמתי הזה דוחף אותו להמשיך לפעול ולהאיר את כל העולם באור ד' תוך שהוא מבטל את רצונו בפני רצון ד' ומיישם את מטרותיו ומגמותיו יתברך.
10. יסוד האויר משמש כאן כמחבר ומגשר בין יסוד האש ויסוד המים שאילולא היה קיים לא יכול היה להתקיים המפגש "השמיימי" הזה מבלי שהמים יכבו את האש. למדים אנו מכאן יסוד עצום על החשיבות הגדולה והתפקיד המהותי של הרוחניות בחייהם של כל בני האדם, מאחר והיא מחברת בין בחינת הנשמה שמסמלת האש לבחינת הנפש שמסמלים המים, סוג של חיבור בין שמים לארץ, חיבור שמהוה פלא על טבעי עצום מאחר והוא מאפשר לנשמה האינסופית שהיא חלק אלוקה ממעל לשכון בגוף החומרי והסופי. פה טמון ההסבר לברכה לה זוכים אותם אנשים מאושרים שמתחברים לצד הרוחני שלהם כדרך חיים, וכפועל יוצא מכך מוצאים גם את ישוב הדעת, השקט הפנימי ומנוחת הנפש, שלושה מצרכים מהותיים שכל אוכלוסיית העולם מחפשת אחריהם בין אם במודע בין אם לאו, כשעל רמת החשיבות הגבוהה שמיוחסת לנושא ניתן ללמוד מהסכומים הרבים שאנשים רבים מוכנים לשלם לאנשי מקצוע שמתמחים בתחום הנפש. בין כל אינספור החלקים הכלולים באדם נמנים גם יסודות האש, האויר, המים והאדמה, שעצם הימצאותם במקום אחד משמשת כקרקע פוריה שיכולה להצמיח סתירות וניגודים רבים ומגוונים, כשרק באמצעות ההיצמדות לדרך ד' והאמת, התורה והמצוות יכול הוא האדם להביא לאחדות ושלום ביניהם, כשהפועל היוצא מכך הוא שאדם כזה זוכה לחיים רוחניים אמיתיים, מאחר והוא חי לפי הוראות הבורא ב"ה, שכשם שיצר אותו כך גם הדריך אותו מה הוא צריך לעשות וממה להימנע כיצד לחיות את החיים בצורה הטובה והנכונה ביותר, וזו הדרך האמיתית והיחידה עבור כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל ומגלמת בתוכה את המפתח הסודי והראשי לכל הישועות והסגולות.
11. המחיצה של הקערה אף היא מאפשרת את המפגש בין האש למים, וממנה יכולים אנו ללמוד על החשיבות שבמחיצות שמצוה אותנו ד' יתברך לקיים בחיינו. דווקא ההפרדה וההפסק מאפשרים את החיבור בין שני גורמים שבמבט שטחי נראים כסותרים זה את זה, ומאפשרים להם להביא לידי ביטוי את יכולותיהם בשיתוף פעולה שמניב פירות המשמשים את כל בני האדם בדרכים רבות. דווקא הריחוק בין האיש והאשה בימים בהם הם אינם מותרים יוצר קרבה, מחזק את הקשר ומעצים את הרצון לחיבור בין בני הזוג בצורה שניתן להגיע אליה רק כך.
12. האש עולה למעלה ובכוחה להתפשט לכל הכיוונים וגם האויר יכול לנוע לכל הכיוונים דווקא בזכות היותם חסרי משקל, מה שמגדיר אותם כבחינת "אין" לעומת המים והאדמה ששואפים למטה, תודות למשקלם שמגדיר אותם כבחינת "יש".
13. האמת גנוזה בכל פרט בבריאה ולו בחלק המזערי ביותר, כשאף בשקר יש ניצוץ של אמת והוא זה שמחייה אותו, כך שכל דבר בבריאה יכול לקשר אותנו עם האמת האלוקית, הנצחית והאינסופית, ומכאן ניתן להבין שאם מהתהליך השגרתי הזה שרבים לא מייחסים לו חשיבות מיוחדת ניתן להגיע לכל האמת העצומה שאגורה בתוכה, כשרק חלק מזערי ממנה נכתב לעיל, ק"ו שע"י לימוד התורה הקדושה ניתן להגיע להשגות אדירות ולאמת האלוקית במלוא הדרה ברמה הרבה יותר גבוהה, ברמה הכי גבוהה שיש.
14. הנר עשוי משעוה וכמו הפתילה גם הוא שייך ליסוד העפר, ולעומת זאת האש שיוצאת ממנו לא מנסה להידבק בו למרות שהיא ניזונה ממנו, אלא עושה כל שביכולתה כדי להתעלות כמה שיותר למעלה במטרה להגיע א-ל מקורה, השמש, וכך גם כל אדם, מתוך הנמשל שעולה מכאן, צריך להשתמש בצד החומרי שיש בעולם הזה כדי להתעלות מעלה מעלה במעלות הקדושה הטהרה, החכמה, הבינה והדעת, בדרך העולה בית א-ל, א-ל אבינו שבשמים היושב במרומים, ויחד איתו לעלות את כל בני ביתו ועמו ואף את כל הבריאה, את כל המציאות כולה, ולא ח"ו להישאב, להתמכר ולהתאהב בפרטים הגשמיים שהם רק אמצעים להשגת המטרה ולמרות חשיבותם הרבה הם לא המטרה עצמה.
15. כשם שרוב הנר מורכב משעוה כשהפתילה מהוה רק חלק קטן מאוד ממנו, ולמרות זאת האש יוצאת בעיקר מתוך הפתילה תוך שהיא מונעת ועושה שימוש בכח שנותנת לה השעוה, כך גם האדם צריך לשים את עיקר הדגש במהלך חייו על החלק הפנימי, הרוחני והנסתר שבו למרות שהוא לא גלוי לעין ולא תופס מקום ומשקל במושגים גשמיים מאחר והוא מחובר לאינסוף ב"ה, לעומת החלק החיצוני והחומרי, שהעובדה שיש לו מידות מוכיחה עד כמה הוא מוגבל ושייך רק לעולם הזמני הזה.
16. כותב השו"ע בהלכות שבת (סימן שז סי"ט) שמותר ליהודי לקרוא לגוי אם קיימת סכנה לממונו כמו במצב של דליקה ושל גשמים ומקורות מים כמו נחלים ואגמים שמאיימים להזיק לממון, וגם אם חבית יין נשברה והיין הולך ונשפך ממנה, ולפי המ"ב מותר אף לומר לו "כל המציל אינו מפסיד". המכנה המשותף של כל הסכנות האלה הוא אותם שני יסודות שבזכות השלום שעשו ביניהם נוצרו השמים - אש ומים, ויתכן והדבר מרמז להגנה המיוחדת מסכנות בכלל וכאלה שנגרמות מאש ומים בפרט לה זוכה האדם שנקרא איש של שלום, שהוא בחינת אהרון הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות לתורה, ושואף להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ונראה שגם לשון השו"ע רומזת לכך ש"כל המציל (נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, ולכן) לא מפסיד"* ועשיית שלום היא הצלה גדולה, וגם ששם ד' שגור בפיו ויודע לומר ברוך ד', בעזרת ד' ותודה לא-ל כשצריך, כפי שנהג יוסף הצדיק ולכן היתה ברכה מיוחדת בכל מעשיו וענייניו, ובמקום לומר היי וביי אומר שלום ולהתראות.
17. הטעם העיקרי להדלקת נרות שבת הוא מפאת שלום בית, ומבין כל המנהגים ביחס לאופן ההדלקה אחד מהשכיחים שבהם הוא שמוזגים שמן לשתי הכוסיות ומוסיפים להן מים כדי להגביה את השמן. מיד כשהמים פוגשים את השמן יורדים הם למטה ומאפשרים לשמן לצוף למעלה, מאחר והשמן קל יותר מכל שאר המשקים, וכך הפתילה צפה על גבי השמן ומקבלת ממנו את חומר הבערה שעוזר לה לבעור ברציפות כל עוד יש שמן, ואז יוצא שאותה אש שדלקה מכח השמן מתבטלת למים ברגע שהיא נפגשת איתם ונכבית בזכות סבלנותם, מתוך ההבנה שלכל יסוד יש את התפקיד היעוד והזמן שלו ואף אחד לא מפריע אלא עוזר לשני למלא את שליחותו בצורה המיטבית, ובסופו של דבר לאחר שהשמן כלה והאש כבתה היסוד היחיד שנשאר זה רק אותם מים שהיו מוכנים להיות בחלק הנמוך ביותר ובזכות ענוותנותם ושפלותם לא נחסרו כלל.
הבנת העיקרון הזה יכולה לעזור לזוגות נשואים רבים לקחת את קשר הזוגי ושלום הבית שלהם למקום מוצלח, טוב ועליון יותר, כשכל אחד מבני הזוג יודע את תפקידו ומקומו, אינו מפריע לצד השני אלא עוזר לו לבצע את יעודו ולהפיק מעצמו את המיטב לטובת כל הצדדים מבלי לנסות ולשנות סדרי בראשית. "נר" בגימטריה 250 ומכאן שמשני נרות מתקבל 500, וגם מהחיבור בין רמח האיברים של האיש לרנב האיברים של האשה מתקבל 500, ללמדנו עד כמה חשוב שידע האיש להשלים את אשתו ולהעניק לה את כל מה שהיא צריכה במושגים שלה הן ברובד הרוחני והן ברובד הגשמי, וכך גם שהיא תנהג כלפיו באופן הדדי בכל זמן, מקום ומצב אפשריים כדי להגיע לשלום בית, וכשם שהמילים שלום, שלמות ושלם באות מאותו שורש כך גם 500 הוא מספר שלם, וכדי לחזק את הקשר ניתן לראות שזאת מצוה נדירה ששני בני הזוג שותפים לה, כשהאיש מכין ומטיב את הנרות והאשה מברכת ומדליקה אותם.
________________________________________________________
*ניתן להעמיד את זה גם לפי לשון השו"ע שכותב: "כל המכבה אינו מפסיד", שהרי אותיות שם הוי'ה יוצאות מ"איש" ו"אשה" שאין שלום ביניהם, וכך נשארים הם עם "אש" ו"אש" ולא של קדושה כי אם של כעס, מחלוקת וגאוה, והמשכין שלום בין איש ואשתו מכבה את האש המזיקה, מחזיר את ה"י" לאיש ואת ה"ה" לאשה, ועוזר להם להביא לידי את הביטוי את "איש ואשה זכו שכינה ביניהם".
