כדי שהצדיק יוכל לעשות את מלאכתו הוא צריך לומר בכל יום 90 אמנים (צ) ו-4 קדושות (ד), לשמוע 10 קדישים (י) ולברך 100 ברכות (ק). בזאת הוא ממלא את כל אותיות ה"צדיק" בקדושה שיש במצוות האלו, אך בנוסף הוא גם צריך לומר ברכו בשחרית וערבית. לשם כך צריך הצדיק שיהיה בבית הכנסת אליו הוא מגיע מניין, כשמהמילה "שער" מתקבל בחילוף אותיות "עשר", רמז לאותם עשרה אנשים שדרושים לצורך אמירת קדיש, קדושה וברכו.

המספר עשר הוא המספר הדו ספרתי הראשון, כשהמספר שנדרש כדי להגדיל את סך הספרות מאחד לשניים (מ-9 ל-10) הוא אפס. אותו אפס שמצטרף לאחד ויוצר תוספת וריבוי.

המסקנות שניתן ללמוד מכאן בעה"י הן חשובות לכל אדם:

1. בהרבה מקרים המפתח לישועה שהאדם מצפה לה טמון בתפיסת העולם של בחינת ה"אין" שהמספר אפס מסמל, היינו הביטול א-ל ד' יתברך, כשבתוך זה כלולים גם התורה והמצוות, וכמו שכתב יעקב אע"ה בשיר המעלות: "מאין יבוא עזרי", שלוש מילים שבקריאה שטחית נראים כמו שאלה אך בעיון מעמיק מתברר שגם התשובה טמונה בהם, היינו העזרה שלי תבוא דוקא מה"אין", מהביטול א-ל האלוקות וא-ל רצונו יתברך מתוך ענוה ופשטות, כשהאדם מודע לכשרונות, ליתרונות ולמעלות שלו מחד, ומאידך אינו תופס את עצמו כממשות ואינו תולה את כל הצלחותיו והישגיו בעצמו, אלא יודע שהקב"ה חנן וברך אותו בכל אלה, ועזר ונתן לו את כל אשר לו.

כזה היה משה רע"ה וזאת תפיסת העולם שזיכתה אותו להיות גדול הנביאים והאדם שדרכו מסר ד' יתברך את התורה לכל עם ישראל. משה רע"ה שהה במחיצתו של ד' 40 יום ולילה והגיע איתו יתברך לחיבור ודבקות ברמה הגבוהה ביותר אליה הגיע האדם מאז ומעולם.

מסופר על אדם שבאחד הרגעים המרגשים בחייו הסב את תשומת לב כל האורחים באולם שהגיעו להשתתף בשמחתו ובמהלך דבריו אמר: "ברצוני להבהיר לכולם דבר חשוב מאוד. הקב"ה לא עזר לי. הוא פשוט עשה את הכל".

2. המספר אפס שמוסיפים מסמל למעשה כל אחד מאיתנו, והאחד שאליו מוסיפים אותו מסמל את ד' יתברך ומהשילוב נוצר המספר עשר שמסמל שלמות.

3. הרב אליצפן חתוכה מוסיף שכדי שהאפס יגרום לריבוי ולתוספת הוא צריך לבוא אחרי האחד, אך אם הוא מתעקש לבוא לפני האחד הוא נשאר סתם אפס, שלא מוסיף ולא תורם דבר, עכ"ל. כמו כן אם קוראים את המילה "עשר" הפוך מתקבל "רשע", רמז למי שלא הולך בדרך ד' והאמת, התורה והמצוות אלא נגדה ח"ו.

3. לא מעט פעמים נדרש האדם להפעיל את גבורת הצמצום אף בדברים שבקדושה שהתורה מתירה, בין היתר כדי לא להיות נבל ברשות התורה.

4. ניתן לשים לב שגם מסופי התיבות של "מאין יבוא עזרי" מתקבל "אין", ללמדנו שכשם שהאותיות אינן מסודרות כאן לפי הסדר, כך גם אם נראה שהדברים אינם מסתדרים עפ"י הרצונות והתכניות שלנו, בסופו של דבר יתברר למפרע למי שיזדקק לכך, שכמו שהרב שלום ארוש אומר: הכל זה מאיתו, הכל לטובה ולהכל יש תכלית, עכ"ל.

אחת המטרות בעולם הזה היא להגיע לדרגת האמונה הזאת לא רק בדיעבד, לאחר שמתבררת התמונה ואיתה האמת שתכלית רצונו של ד' יתברך היתה טובה גם במקרה הזה שלא היה במקרה אלא רק מה(שם), אלא בזמן אמת, בתוך הקושי עצמו, במהלך הנסיון, בעיצומו של המבחן הרוחני ובזמן שהמצב המיוחד מתרחש.

_____________________________________________________________

1. העיני שמואל מפרש שלעתיד לבוא עיקר הנאתם של הצדיקים יהיה מזיו השכינה.

2. העיני שמואל מאיר את עיננו ומבאר שלעתיד לבוא יגיעו הצדיקים לרמת זיכוך כ"כ גבוהה שתאפשר להם להשיג את התענוג הנפלא ביותר ולהגיע לדרגה כזאת ששמחתם העיקרית לא תנבע מהנאתם האישית אלא מזו ש-ד' יתברך מקבל מהם.

3. על כך שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים מוסיף היעב"ץ ביום חתונתו וביום שמחת לבו עד לב השמים, והסיפא: "נגילה ונשמחה בישועתו" היא כנגד "ושאבתם מים בששון ממעני הישע"ה", בגימטריה 390 כמו של "השכינה", וכך יוצא "נגילה ונשמחה בשכינתו". המחול רומז למחילת כל העוונות ובכך יתקיים: "ועמך כולם צדיקים" ובזכות כך ישב הקב"ה בין כל הצדיקים ישיבת קבע, עכ"ל, שנאמר שמה שמבדיל ביננו לבין ד' יתברך הם העוונות.

_____________________________________________________________

המילה "צדיק" דומה בהגייתה לאות "צ", כשמהצורה שלה ניתן ללמוד כמה דברים מעניינים בעה"י:

האות "צ" מורכבת משתי אותיות שנוטות על צדן: "כ" (בחלק העליון וערכה הגימטרי 20) ו"ו" (בחלק התחתון וערכה הגימטרי 6), כשהסכום הגימטרי שלהן הוא 26 כמניין שם הוי'ה ב"ה, ללמדנו על רמת החיבור והדבקות הגדולים שיש לצדיק עם ד' יתברך.

* כשם ששתי האותיות "כ" ו"ו" מחוברות זו לזו, כשאחת מהן נמצאת למעלה והשניה למטה, כך גם הצדיק במעשיו, דיבוריו ומחשבותיו מיישם את אחד העקרונות המהותיים שלשמם נברא העולם בכך שהוא מצליח לחבר בין שמים וארץ, בחינת: ***"סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה"*** (בראשית כח יב), כמו בזמן שהוא מברך ברכות הנהנין על דברי מאכל ומשקה, ובכך מביע הכרת תודה לאלוקים, ומגלה דעתו שגם בזמן שהוא מתחבר לצד החומרי יותר שבו ומזין את הגוף הגשמי, אינו שוכח מי ברא את כל אלה ובזכות מי כל המטעמים והמעדנים האלה הגיעו לשולחנו.

* כשם שדוקא האות בעלת הערך הגימטרי הגבוה יותר (כ) נמצאת מעל האות בעלת הערך הגימטרי הנמוך יותר (ו), כך גם הצדיק אמנם לא מנתק את עצמו לגמרי מהעולם החומרי והתחתון הזה, כשהמספר 6 מייצג את הצד החומרי שבעולם, אלא נהנה ממנו לפי החוקים והכללים הברורים של איסור והיתר כפי שציוה ד' יתברך בתורתו הקדושה, אך עדיין עיקר הדגש במהלך הכולל של חייו מוקדש לחלק הרוחני, הנשמתי והפנימי, וכמו כן מקור שמחתו, הנאתו ומגמתו מופנים כלפי שמיא וכך גם הפתח מופנה כלפי מעלה.