"כְּתִיב (תְּהִלִּים סט, כא): 'חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי', הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, וְהַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּך לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזּאת, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה הַשּׁוֹרָה עַל לִבּוֹ".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה לד, א)

במהלך החיים אנו עלולים לחוות ביזיונות המביאים אותנו להרגשת שבר ותסכול, הרגשה שאיננו מקבלים את המקום הראוי לנו. לא פעם אנו סופגים עלבונות או מקבלים יחס בלתי הוגן בחברה, בעבודה ואפילו בתחום המשפחה.

עצם הפגיעה החברתית באדם היא רק הנזק הראשוני. רבי נחמן עוסק בתורה זו ברובד עמוק יותר - בתוצאה הנפשית העלולה להיווצר מאובדן אמונו של האדם בעצמו בעקבות הביקורת שהוא מקבל. הוא מתאר זאת כשבירת לב הגורמת לאדם לחשוב על עצמו חרפות, כלומר דברים רעים - "חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם". זוהי בושה פנימית אותה חווה האדם כאשר הוא נחשף בקלקלתו, לדוגמא.

כיצד יכול אדם להתגבר על חרפה פנימית זו? תשובת רבי נחמן היא - "וְהַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּך לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזּאת". ההתגברות על חרפות וביזיונות איננה על ידי התגוננות ומציאת תירוצים מדוע המעשה שעורר את הגינויים היה נכון וראוי, אלא על ידי הבנה שבכל מצב ובכל רגע ישנה נקודת אמת, שהיא חלק מאישיותו החיובית של האדם, ובעזרת תהליך היזכרות בה ניתן להיחלץ מהמשבר.

במצב בו החרפה הפנימית איננה מאפשרת צמיחה והתקדמות, הצעתו של רבי נחמן היא להיזכר בכך שתמיד יש בנו נקודת אמת. אנו יכולים להיזכר במעשה טוב ומשמעותי שעשינו, או באדם אהוב עלינו ובחברות בינינו, וזיכרונות אלה יהוו נקודות של אמונה ותקווה שיהיו נכונות למצבנו העכשווי ויאפשרו לנו להניח לתחושת ההשפלה והשבר.

באמצעות היזכרות זו ניתן לחזור למצב של תחושת משמעות ולהתמלא בכוחות מחדש, והביזיונות נראים, גם אם הם מוצדקים, כטפלים ביחס לנקודת האמת הפנימית שאיננה תלויה בדבר, ואשר בה מתגלה האינסוף הנוכח בכל אדם ואדם.

הרעיון הטמון בהדרכתו של רבי נחמן בתורה זו הוא שעל האדם לדעת להיות קשוב לנקודה שמדברת אליו באותו הרגע. לא לשקוע במחשבות תיאורטיות ומעורפלות, אלא להנכיח נקודה קונקרטית. ייתכן שנקודה זו איננה הגבוהה ביותר, אבל היא נקודת האמת השייכת ללבו בעת הזאת, כלשונו של רבי נחמן, ולכן דרכה יוכל להיחלץ ממצבו השבור.

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק ב"