פרק מ"ז: יעקב משביע את יוסף

יעקב חי במצרים שבע-עשרה שנה

והרגיש שבקרוב יגיע יום הפטירה,

קרא ליוסף והשביע אותו

שרק במערת המכפלה תהיה קבורתו.

 

פרק מ"ח: יעקב מברך את אפרים ומנשה

יוסף שמע שאביו חולה

מיהר לבקרו עם בניו, אפרים ומנשה,

בירכם יעקב שבני יוסף יהיו כבניו

עם נחלה שווה לבניו - בארץ אבותיו.

 

הקדים יעקב לברך את אפרים הצעיר

אף כי מנשה הוא האח הבכיר,

ניסה יוסף לתקן לאביו

אך יעקב התעקש – אפרים יגדל מאחיו.

 

פרק מ"ט: יעקב מברך את כל בניו

קרא יעקב אל בניו – אליו

שמעו ואגידה לכל אחד – מה יהיו מעשיו,

ראובן – אמנם אתה בכורי, אך את אמוני הפרתָ

שמעון ולוי – אפיצכם בישראל, כעסכם קָשָתָה.

 

יהודה – אתה תנהיג את האחים

וזבולון ישכון לחוף ימים,

יששכר –את המנוחה תאהב

ודן ינצח כל אויב – קטן אף רחב.

 

גד – גיבור, ולו הרבה גדודים

אשר – יתעשר, ויאכל מעדנים,

נפתלי – זריז, מבריק ומוכשר

יוסף –  ברכותיך גברו – זה ממש ניכר.

 

בנימין – את אויביו ינצח על נקלה

אנא בנַי, קברוני במערת המכפלה,

שם קבורים אבותַי ואשתי לאה

אך סיים הברכה, אסף רגליו – וגווע.

 

פרק נ: קבורת יעקב

יוסף בכה על מות האב

חנטו אותו – בטרם לארצו הושַב,

כל עבדי פרעה והזקנים השתתפו בלוויה

ספדו לו וקברוהו – במערת המכפלה.

 

חששו האחים שעתה יוסף בהם יתנקם

חלילה לי, אמר, ה' חשב אחרת ממחשבתכם,

להיפך, אני אוסיף לפרנס אתכם

ולא רק אתכם – גם את טפכם.

 

יוסף השביע את עמו שבְּעֵת הגאולה

ייקחו את גווייתו – אל הארץ לקבורה,

יוסף עוד ראה נכדים ונינים

נפטר ונחנט במצרים – בן מאה ועשר שנים.