רמזים לגאולה
"ונאמר לא נוכל לרדת אם-יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי-לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו"
כפי שפרשנו בפרשת מקץ על הפסוק מג,יג "האיש" זה בחינת (שמות טו,ג) "י-הוה איש מלחמה י-הוה שמו". ודברי האחים הם בבחינת איהו לא חזי אבל מזלי חזי. ופירושם:
"לא נוכל לרדת אם-יש אחינו הקטן אתנו" – אם אחינו הקטן איתנו לא נרד, ומכלל לאו אתה שומע הן, אלא תהיה לנו עליה רוחנית, בזכות האחדות והשלום.
התיבה אחינו סובלת שני פירושים – הן בלשון יחיד והן בלשון רבים. ומכל מקום גם החזרה על הדברים בסוף הפסוק מחזקת את הפירוש שדווקא יחד עם שני האחים כן יוכלו "לראות את פני האיש" כפרושנו שם, כלומר לזכות לגאולה שלמה, בבחינת "כי לא יראו פני ריקם" והדברים אמורים על עליה לרגל לבית המקדש, ולא חלילה ירידה לערוות הארץ, למצרים.
והלוא גם יוסף הינו אח קטן לכל עשרת האחים הדוברים בפסוק. וכן קטן בבחינת "יניק" כהביטלר העיוור בסיפורי מעשיות שזוכר את הלא-כלום בחינת הננמ"ח. כפי שכתב רבינו בספר המידות שהגאולה תלויה בהתקרבות לצדיקים והליכה בדרכם.
