"כי-איך אעלה אל-אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את-אבי"

  כידוע ישנו בעולם הבא היכל של אוצר מתנת חינם, שממנו נהנים אותם שהשיגו את הדעת שאומרת ש"הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" (העיקר הראשון ל-יג העיקרים), לכן לא ראוי לאדם לקבל שכר על המצוות, ולא עונשים על העבירות. והייסורים בעולם הזה אינם עונשים אלא רמזים להשיבו אל דרך הישר.

ויהודה מייצג בפסוק זו את בחינת מוחין דקטנות, כי כאשר מצוי במוחין דגדלות, בחינת אמונה שלמה, בחינת יצר טוב אין לו מחשבות רעות כלל, או שעל כל פנים לא מתפתה להאמין להן ולחשוש/לדאוג/לפחד וכו', אך כאן חושש "פן אראה ברע אשר ימצא את-אבי". והדרך לבטל בחינה זו היא לבטל את הרגשת ה"אני" (פן אראה=פן אני אראה) ולהחליפה ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ומיד מתמלא שמחה לנוכח "אשר ימצא את אבי", כלומר לשון "אושר". כי כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, ויש עניין שהכול יתהפך לטובה, וכל מחשבה רעה וחשש מפני הבאות אלו לעולם כזבים של הבעל דבר, ניסיונות באמונה, אך מי שמאמין שמח. והבוטח בה' חסד יסובבהו.