"וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה"

    יוסף שהוא בחינת צדיק יסוד עולם, נשמת משה-משיח, מסביר לאחיו את ייעודו בבריאה:

לפני שה' האציל את נשמות ישראל, עוד בהיות עולם "תוהו ובוהו" נשלחה נשמתו לעולם הזה כדכתיב (בראשית א,ב) "ורוח א-להים מרחפת על-פני המים" ותירגום "ורוח א-להים": “ורוחא מן קדם י-הוה'” סופי תיבות "אמנה" הינו אמונה, וראשי תיבות התרגום "יקום" בחינת "יקום פורקן מן שמיא" הנאמר בקדיש, בחינת "קומירוני כי בא אורך", בחינת "אין עמידה אלא לתפלה. והרי כל העניין של הצדיק זה תפילה שהיא הביטוי הישיר לאמונה.

וידוע שאין הצדיק צריך לעולם בשביל עצמו, וכל עניינו לעסוק בתשובה שלנו, ולהשיב את העולם לבחינת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וזה פירוש " לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה". וידוע שכל התורה יוצאת מבינה, מבחינת הצדיק, כנרמז בתיבות "שארית בארץ" אותיות בראשית.

וכן ידוע שרבינו פעל שהמשיח יהיה מצאצאיו, כרמוז בתיבות "ולהחיות לכם". לכם אותיות מלך, היינו מלך המשיח, שעיקר חיותו מהתפילה, שהיא כל העניין של הצדיק.